בשבוע שעבר הרהרתי על 'הבנליות של הרוע והאינסטינקט הבסיסי', ועל התפיסה האנוכית של טבע האדם, המקובלת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות. תפיסה זו של טבע האדם מבוססת על דמוניזציה של הרוע, כלומר על ההנחה שהרוע הוא אינסטינקט חייתי הטבוע באדם, שכדי להתגבר עליו יש צורך בהיררכיה דתית, שלטונית וכלכלית שתדכא נטיה זו. הנחה זו, שהתחזקה מאוד בהשפעת התיאוריה הפסיכואנליטית, אפשרה את צמיחה של המדינה-התאגידית ושל התרבות הקפיטליסטית-תחרותית הקיצונית השלטת היום בעולמנו, ואשר הצליחה לפורר את המסגרת המשפחתית ואת התרבות הקהילתית ולהפוך אותנו לאינדיבידואלים המשועבדים לצריכת-יתר, לאכילת-יתר ולהתחייבויות כספיות.
חנה ארנדט, בספרה על משפט אייכמן, טבעה את צירוף המלים 'הבנליות של הרוע', ובכך הטילה ספק בדמוניזציה של הרוע ובלגיטימציה של ההיררכיה האכזרית של המדינה-התאגידית. היא הניחה שגם הפושעים הנאציים היו בני-אדם נורמליים, שבנסיבות מיוחדות ביצעו פשעים איומים כאשר אלו הפכו לנורמה חברתית.
תפיסת העולם החדשה, עליה מבוססת תורת האימון הרגשי, מחזקת את טענתה של חנה ארנדט, שהרוע הוא נטיה טבעית הנמצאת בכל אחד מאתנו. זה אינו רוע מפלצתי, דמוני, אלא ביטוי לאינסטינקט הבסיסי המולד שלנו, השולט בתגובותינו במצבי חרדה קיצוניים, כאשר אנחנו מאבדים את היכולות הרגשיות האחרות שלנו.
מה שמחזק את תפיסת העולם של האימון הרגשי ואת טענתה של חנה ארנדט הוא הגילוי של נוירוני המראה ושל היכולת האמפתית, שאינה טבועה בנו מלידה אלא זקוקה ללימוד ולתרגול. קיומם של נוירוני המראה שולל את ההנחה ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח' כ"א) ואת התפיסה האנוכית של טבע האדם, המקדשת את ההיררכיה של המדינה-התאגידית.
בזמן שרעיון 'הבנליות של הרוע' שולל את התפיסה השלילית והמדכאת של התרבות הקפיטליסטית-תחרותית, כדאי להציע גם נקודת מבט חיובית, המציגה את 'הבנליות של הטוב' כאבן הפינה של התרבות האנושית, שנדחקה לשולי השיח בתרבות המערבית.
הבנליות של הטוב
תפיסת העולם הצינית המאפיינת את התרבות ההיררכית, הכוחנית והאלימה השלטת בעולמנו הצליחה להסתיר את צידו השני של מטבע 'הבנליות של הרוע', והוא 'הבנליות של הטוב'.
הבנליות של הטוב אינה תפיסת עולם תמימה, נאיבית, המניחה ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם טוֹב מִנְּעֻרָיו", אלא ביטוי מדויק של יסודות הציוויליזציה האנושית.
מה שמייחד את הציוויליזציה האנושית משאר בעלי-החיים הוא היכולת לפעול במשותף כדי להקטין את החרדה הקיומית וכדי ליצור תחושה של מקום בטוח לקבוצות עצומות של בני-אדם. בדרך-זו הצליחו בני-האדם, שהיו קבוצה קטנה בין שאר המינים בטבע, להפוך לגורם השולט בעולם כולו. למרות שכל אחד מאתנו חלש יותר מחיות רבות אחרות, שיתוף הפעולה האנושי אפשר לבני-האדם ליצור קבוצות ענקיות, עד ליצירת קבוצה השולטת באופן מוחלט בעולם הגלובלי של ימינו.
זו תופעה מיוחדת במינה, משום ששאר בעלי-החיים, גם אלו החזקים יותר מבני-האדם, אינם יכולים להתחרות בבני-האדם. הסיבה לכך היא שיתוף הפעולה המיוחד בין בני-האדם, המבוסס על העברת אינפורמציה המאפשרת שינויי תרבות והתנהגות מהירים שאינם תלויים בשינויים גנטיים.
שיתוף הפעולה באמצעות תקשורת מהירה מבוסס על השפה האנושית, שאינה שפת סימנים קונקרטית, אלא אוסף של ביטויים מופשטים, הניתנים לפירושים שונים. זו שפה המאפשרת עושר רב, אך מקשה על העברה מדויקת של אינפורמציה. מה שמאפשר לנו לעשות שימוש יעיל בשפה למטרות לימוד ושיתוף מידע הוא היכולת האמפתית שלנו.
האמפתיה היא תכונה מיוחדת של המוח, המאפשרת לנו לחוות בגופנו את תחושתם של הסובבים אותנו. כשאנחנו רואים מישהו סובל, ולפעמים אפילו כאשר אנחנו קוראים על מישהו סובל, אנחנו יכולים לחוש בגופנו את מצוקתו. המוח שלנו מפרש את תגובותיו של הזולת כאילו התרחשו בגופנו. בדרך זו מקצרת האמפתיה את תהליך הפירוש של התקשורת שלנו עם אחרים. כך, למשל, כשמישהו מספר לנו שכואבת לו השן אנחנו נמהר לקחת אותו לרופא שיניים, ולא נשאל אותו למה הוא מתכוון במושג המעורפל 'כאב', שאינו ניתן למדידה, או מה כמות הכאב שלו.
האמפתיה אינה מעבירה לנו מידע מדויק, אלא תחושת גוף המקצרת את התקשורת שלנו עם הזולת. היא מאפשרת לנו לתאם את תנועת הגוף שלנו עם זו של הזולת, כאשר אנחנו נושאים יחד שולחן עמוס בכוסות יין, מבלי שטיפה תישפך, מבלי לכוון זה את זה במלים. בדרך זו יוצרת האמפתיה רשת חברתית המחברת את המוח שלנו למוחות של אחרים, ומאפשרת לנו לשתף אינפורמציה במהירות, כמו מנוע חיפוש יעיל באינטרנט.
האמפתיה, לפיכך, הופכת אותנו ליצורים חברתיים, ומאפשרת לנו ליצור קהילה המשפרת את יכולתנו לשרוד במציאות. הצורך לשתף פעולה כדי להועיל זה לזה הוא צורך קיומי הטבוע בנו, והוא 'הבנליות של הטוב', שבזכותה נוצרה הציוויליזציה האנושית. ג'רמי ריפקין, בספרו 'הציוויליזציה האמפתית', מתאר את התפתחות הציוויליזציה במקביל להתפתחות האמפתיה, הקומוניקציה והתחבורה.
העלמת האמפתיה
אם 'הבנליות של הטוב' היא הבסיס ההכרחי לקיומה של ציוויליזציה אנושית, איך ניתן להסביר את השתלטות התפיסה האנוכית על התרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות?
כאמור, האמפתיה היא התנאי הבסיסי וההכרחי לקיומה של ציוויליזציה, אך היא אינה תכונה מולדת. האמפתיה דורשת טיפוח ותרגול יומיומי כדי שנוכל לעשות בה שימוש יעיל. בנוסף, במצבי חרדה וסכנה האמפתיה נבלמת, ובמקומה ההתנהגות שלנו נשלטת על-ידי האינסטינקט הבסיסי האלים, המולד. האינסטינקט הטבעי קיים בתוכנו תמיד, לצד האמפתיה, ובמצבים של חולשה הוא משתלט עלינו.
האמפתיה יוצרת בהכרח מבנה חברתי פרדוקסלי. בזכות האמפתיה יכולים בני-האדם ליצור קבוצות גדולות של פרטים שאינם מכירים זה את זה. המעבר מקבוצה של אנשים המכירים זה את זה לקבוצה גדולה יותר יוצר נקודות חולשה המעוררות חרדה ופוגעות בזרימת האינפורמציה. ברגעי החולשה נוצרת היררכיה המאפשרת אמנם זרימה יעילה של אינפורמציה, אבל במקביל קל למי שעושה שימוש באינסטינקט הבסיסי להשתלט במהירות על המבנה ההיררכי ולנצל אותו למטרותיו. בתהליך כזה של יצירת היררכיה נוצר המעבר מן 'הבנליות של הטוב' ל'בנליות של הרוע'.
התרבות המערבית ההיררכית, שבה שולטים יחידים המחזיקים במקורות הידע ובמשאבי הטבע היא אמנם ביטוי ל'בנליות של הרוע', אבל בו בזמן אין לה קיום ללא 'הבנליות של הטוב'.
מי ששולט בהיררכיה הדתית, או הלאומית, או זו של המדינה-התאגידית בימינו זקוק לאמפתיה האנושית, שהיא חומר הגלם של המבנה ההיררכי, כדי לנצל אותה לצרכיו. מהפכות, למשל, הן כלי יעיל לניצול האמפתיה כדי להחליף היררכיה אחת בהיררכיה אחרת (למשל, כשמנהיגי תנועת מחאה נבחרים לפרלמנט, או כשמהפיכה חברתית הורסת לחלוטין את ההיררכיה של האצולה ומחליפה אותה בהיררכיה קומוניסטית).
האמפתיה, לפיכך יעילה כאשר קיים איזון בינה לבין האינסטינקט הבסיסי, וכאשר אינה יוצרת קבוצות גדולות מדי המחייבות שליטה מרוכזת באמצעות היררכיה. מי ששולט בהיררכיה מטפח את האמונה באנוכיות, כדיל להסתיר מעיני הציבור את כוחה של האמפתיה ככלי ליצירת קהילה תומכת, וכדי לנצל את האמפתיה לצרכיו. כך, למשל, עושה הכנסיה, שהיא מבנה היררכי כוחני במיוחד, שימוש באמפתיה כדי לשמר את הקהילות הקטנות המעניקות לה כוח ועושר, וכך עושה המדינה-התאגידית, המצמצמת את תקציבי הבריאות והרווחה ומעודדת את קיומן של עמותות צדקה ועזרה הדדית.
הפרת האיזון שבין אמפתיה לאינסטינקט בסיסי
אנחנו זקוקים לאינסטינקט הבסיסי כאמצעי הגנה מפני מצבי איום קיצוניים במיוחד, ואנחנו זקוקים עוד יותר לאמפתיה שתאפשר לנו ליצור רשת חברתית באמצעות קהילה שתשפר את חיינו ואת ביטחוננו.
הפרת האיזון שבין החרדה לבין המקום הבטוח, כלומר בין האינסטינקט הבסיסי לבין האמפתיה, מסכנת את קיומנו. התחזקותו של האינסטינקט הבסיסי הופכת אותנו לאלימים וגורמת לנו לפגוע זה בזה ובכך להקטין את רמת הביטחון שלנו.
ניצול ציני של האמפתיה ליצירת היררכיה המבוססת על רשת חברתית גדולה מדי, כמו העולם הגלובלי שבו אנו חיים, גורמת לבזבוז משאבי טבע, לעודף צריכה וייצור ולעודף אינפורמציה הפוגע בתפקוד שלנו. ההתפתחות המהירה מדי של טכנולוגיה ותקשורת בשנים האחרונות יוצרת לחץ וחרדה הפוגעים ביכולת האמפתית שלנו ומעוררים תגובות אלימות.
ההתפתחות המהירה של האינטרנט ושל התקשורת הסלולרית מבטאת את שימוש היתר באמפתיה, ואת הסכנות הטמונות בכך. לכאורה, בזכות התקשורת המתוחכמת אנחנו מבטאים את האמפתיה שלנו באמצעות שיתוף באינפורמציה (העברה מהירה של מידע, ויקיפדיה), ביצירה (שיתוף קבצי טקסט, קול ווידיאו) וגם בתמיכה בזמני מצוקה ובשינויים חברתיים. אבל מול ביטויי האמפתיה והשיתוף עומד הניצול של התקשורת החדשה למטרות אלימות, כדי להשיג השפעה ושליטה.
כך, מה שנראה כ'רשת חברתית' ואמצעי קומוניקציה הפך למעשה לכלי השליטה היעיל ביותר מאז ומעולם, המנוצל לצרכיהם של בעלי-ההון. בדרך-זו קל מאוד להפוך את אוכלוסיית העולם מבני-אדם עצמאיים ויצירתיים המקיימים קשרים חברתיים לאוסף של אינדיבידואלים בודדים המכורים לטכנולוגיה ושקועים איש איש במכשיר השואב ממנו מידע לצרכי שליטה.
בחזרה אל 'הבנליות של הטוב'
הבנליות של הטוב אינה סיסמה שחוקה, אלא צורך קיומי שעלינו לטפח בכל בוקר מחדש, ולכך מיועדים הכלים שמציעה תורת האימון הרגשי. כאשר אנחנו בוחרים, מדי יום מחדש, לעשות טוב לעצמנו, לסובבים אותנו ולעולם בו אנו חיים, אנחנו יוצרים לעצמנו תחושה של מקום בטוח, והופכים את העולם למקום טוב יותר.
'עשיית הטוב' היא שימוש פשוט באמפתיה שלנו (ובשאר המיומנויות הרגשיות) מדי יום מחדש, והימנעות משימוש מיותר באינסטינקט הבסיסי שלנו. 'הבנליות של הטוב' היא האיזון שבין האינדיבידואליות הקיצונית לבין קבוצות גדולות מדי, בין הנטיה לאלימות לבין כניעה לנורמות חברתיות, בין חרדת-המוות לבין כוחניות מופרזת.
קל מאוד לזהות את הפרת האיזון של 'הבנליות של הטוב'. הפרה כזו מתבטת בהתנהגות שלנו כאשר היא מונעת על-ידי האינסטינקט הבסיסי (כשאנו נמצאים בחרדה גדולה, בכעס, או מגיבים באלימות) או כאשר אנחנו נכנעים לשלטון היררכי (היררכיה דתית, היררכיה שלטונית, היררכיה תאגידית, היררכיה של ידע או היררכיה של בריאות).
מהפיכות אינן משנות את העולם, אלא משמשות את מי שרוצה להשליט היררכיה חדשה. כדי לשפר את חיינו אנחנו יכולים לבחור בכל רגע מחדש ב'בנליות של הטוב', לעשות שימוש באמפתיה שלנו בקהילה קטנה, ולהימנע ככל האפשר מלשרת את היררכיות ההון-שלטון.
|
הצעה מעשית: בטאו את האמפתיה שלכם בסביבה הקרובה באמצעות שיתוף, אהבה, הקשבה ותמיכה. השקיעו את המשאבים שלכם בקהילה בה אתם חיים, ובמה שניתן לראות ולהרגיש, במקום ברעיונות מופשטים של צדק שאינו משפיע באופן ישיר על חייכם. נסו לקיים קשרי עבודה ושיתוף עם בני-אדם ולא עם תאגידים. |
חג שמח ושבוע טוב,
דרור
