באתר של המכללה לחינוך בבאר-שבע תמצאו מילון מושגים, ובאתר של ער"ן תוכלו למצוא מילון מונחים בפסיכופתולוגיה (הפרעות נפשיות).  

אֶגוֹ. ה'אני' או ה'עצמי' על פי תורתו של פרויד, הכולל את תהליכי ההכרה, החשיבה, הזיכרון והתפישה, ומאזן בין חלקי הנפש השונים (האִיד, האֶגוֹ והסוּפֶּר-אֶגוֹ). זוהי מערכת נפשית הפועלת על-פי ההגיון ועיקרון המציאות (ר' עיקרון המציאות), ויודעת לדחות סיפוקים. האגו בוחן את המציאות באופן רציונלי, ומארגן את האישיות שלנו. הוא מנהל את האישיות, ומתווך בין הצרכים המוּדעים והלא-מודעים לבין העולם החיצוני. האגו ברובו מוּדע.

אדיפוס. ר' תסביך אדיפוס.

אִיד. זהו החלק הסוער והפרימיטיבי של הנפש, על-פי פרויד, המבקש סיפוק מיידי. מה שמנחה את האיד הוא עיקרון העונג (ר' עיקרון העונג). האיד הוא מקור האנרגיה הייצרית, והוא מתעלם מן המציאות ומחוקי ההגיון. האיד איננו מוּדע, וניתן להבחין בו באמצעות חלומות או ביטויים לא-מוּדעים אחרים של הנפש.

אינטרפרטציה. ר' פירוש.

אמפתיה. האמפתיה היא הכלי המאפשר למטפל לנסות ולהתבונן מבעד לעיניו של המטופל, ולהבין אותו מנקודת מבטו. זוהי מוּדעות והבנה לרגשותיו של המטופל, מתוך נסיון להשתתף בתחושותיו אך לא להזדהות איתו.

אסוציאציות חופשיות. פרויד ביקש ממטופליו לומר, בעיקר בעקבות חלומותיהם, את כל מה שעולה בדעתם, באופן ספונטני ומבלי להסתיר כלום. זהו התנאי לטיפול הפסיכואנליטי. האסוציאציות איפשרו לפסיכואנליטיקן לפענח את הסמלים המופיעים בחלום, כדי לגלות את המקור הלא-מוּדע של ההפרעה. (ר' גם פירוש).

ביהביוריזם. הגישה ההתנהגותית. זו גישה המתמקדת בהתנהגות האנושית הניתנת לתצפית, ולכן מאפשרת גם מחקר מדעי. הטיפול הנפשי ההתנהגותי מתעלם ממניעים לא-מוּדעים ומתהליכים נפשיים שאינם ניתנים לצפייה, ומתמקד בשינוי התנהגותו של המטופל, בהדרכתו הפעילה של המטפל (ר' טיפול התנהגותי).

ברית טיפולית. ר' חוזה טיפולי.

דֶסֶנסיטיזציה. שיטת טיפול התנהגותית להתמודדות עם מצבי חרדה (פחד מבעלי-חיים, חרדת מעליות, פחד ממקומות סגורים וכו'). טכניקה זו מבוססת על יצירת הרפייה בשילוב עם חשיפה איטית לגירוי המעורר חרדה, ויצירת התנייה חדשה (ר' התנייה).

דיכאון. זהו מצב נפשי קשה המתבטא בירידה במצב-הרוח, בתחושת עצב ודכדוך ובירידה בפעילות הרגילה. זהו מצב נורמלי, המופיע בזמנים שונים בחיינו.

דיכאון קליני. זהו מצב של דיכאון קיצוני, היכול להיות קצר או ארוך (כרוני), הדורש טיפול נפשי או פסיכיאטרי (תרופתי). הסימפטומים הבולטים של הדיכאון הקליני הם ירידה במצב-הרוח, אדישות, עייפות, קשיי ריכוז וחשיבה, מחשבות אובדניות, ירידה במשקל, עצבנות, קשיי שינה.

הדחקה. על-פי פרויד ההדחקה היא מנגנון נפשי (ר' מנגנוני הגנה) המגן עלינו מפני תכנים העשויים לעורר בנו חרדה, פחדים או אשמות. זהו מנגנון לא-מוּדע המזהה את התכנים המאיימים ומדחיק אותם. ההדחקה מעבירה תכנים אלו מן החלק המוּדע של הנפש אל החלק הלא-מוּדע. התכנים המודחקים ממשיכים לפעול בלא-מוּדע, ועשויים לגרום לקשיים נפשיים. הטיפול האנליטי מזהה את התכנים הלא-מוּדעים והופך אותם למוּדעים.

הכלה. זוהי יכולתו של המטפל להכיל את המטופל, כלומר לקבל אותו כפי שהוא, עם קשייו ואישיותו, ועם התגובות שהוא מעורר בו. ההכלה היא הכלי המאפשר למטפל ליצור עבור המטופל את המקום הבטוח, ההכרחי ליצירת הקשר הטיפולי.

העברה (ר' טרנספרנס). זוהי תופעה הגורמת למטופל לראות במטפל דמות המזוהה עם דמות משמעותית בחייו (בדרך-כלל ההורים), בעבר או בהווה. כך יכול המטופל לייחס למטפל תכונות המזוהות עם אביו, למשל, ובדרך זו לשחזר את הקשר הבעייתי. בפסיכואנליזה יש להעברה מקום מרכזי בתהליך הטיפולי, ובאמצעותה מזהה המטפל קונפליקטים לא-מודעים, זכרונות ורגשות, ומאפשר לו לתקן אותם באמצעות השחזור.

העברה נגדית (ר' קאונטר טרנספרנס). זוהי ההעברה של המטפל, המייחס למטופל תכונות השייכות לדמויות משמעותיות בחייו. העברה זו פוגעת בתהליך הטיפולי, ועל המטפל לבחון אותה באמצעות אנליזה עצמית או הדרכה או טיפול.

הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD). הפרעת חרדה הבאה לידי ביטוי בהתנהגות טקסית בלתי-נשלטת, כגון שטיפת ידיים, ספירה כפייתית, נגיעה בחפצים או הליכה על קוים, והיא מלווה במחשבות טורדניות ובלתי-רצוניות.

התנגדות. התכנים הלא-מוּדעים, העולים במהלך הטיפול הפסיכואנליטי או הפסיכודינמי, מעוררים במטופל חרדה המתבטאת בהתנגדות לטיפול או למטפל. ההתנגדות אינה מוּדעת, והמטפל מפרש אותה כדי לבטל אותה.

הרפייה. זוהי טכניקה ליצירת רגיעה רגשית באמצעות הרפיית השרירים. ניתן לבצע אותה באמצעות הנחיות טכניות (סקירת מערכות הגוף והרפייה רצונית של השרירים) או באמצעות דמיון מודרך (יצירת דימויים של מקומות שלווים). בדרך-כלל עושים שימוש בהרפייה בפסיכותרפיה ההתנהגותית (ר' דסנסיטיזציה).

התנייה. הקשר שבין התנהגות לבין גירוי חיצוני. הטיפול ההתנהגותי מניח שההתנהגות האנושית נוצרת מן החיזוקים לתגובות שנוצרו מגירויים שונים, ומנסה לתקן את התגובות להתניות השליליות באמצעות חיזוקים לתגובות חדשות לאותם הגירויים.

ואקום אקזיסטנציאלי. ריק קיומי. ויקטור פראנקל, מייסד הגישה האקזיסטנציאלית 'לוגותרפיה' (ר' לוגותרפיה), רואה בריק הקיומי את המחלה של המאה העשרים, הנובעת משעמום, מחוסר משמעות, מירידת הדת והמסורת והעליה בשעות הפנאי.

חוזה טיפולי (ברית טיפולית). כל טיפול נפתח בהסכם בין המטפל לבין המטופל. ההסכם מגדיר את הציפיות של המטפל ושל המטופל, את אופן הטיפול, את זמני הטיפול, את התשלום ואת אורך הטיפול. יש מטפלים המציגים את החוזה באופן בהיר ומקיף במפגש הראשון, ואחרים מציגים רק ראשי פרקים. חשוב לשוב ולנסח מחדש את החוזה הטיפולי במהלך הטיפול, כדי לבחון את התאמתו להמשך הטיפול.

חרדה. פחד קיצוני, שהסיבה לו אינה ידועה. הגישה הפסיכואנליטית רואה בחרדה גם סימן לאיום במימוש משאלה לא מוּדעת. הגישה האקזיסטנציאלית רואה בחרדה תופעה נורמלית, הנובעת מטבעו הכאוטי של העולם ומקיומו הבלתי-נסבל של המוות.

חרדת קיומית. חרדת המוות. על-פי הגישה האקזיסטנציאלית (ר' טיפול אקזיסטנציאלי) המוּדעות לקיומו של המוות יוצר בכל בני-האדם את החרדה הקיומית, ויש ללמוד להתמודד איתה כמרכיב חיוני והכרחי בחיי היום-יום.

טיפול אקזיסטנציאלי. גישה טיפולית המתמקדת ב'כאן ועכשיו', ומסייעת למטופל להבין את תפישת עולמו ואת ערכיו, ולהתמודד באומץ עם חרדת המוות ועם החיפוש אחר משמעות החיים.

טיפול הומניסטי. גישה טיפולית אופטימית המבוססת על האמונה ברצון החופשי וביכולתו של כל פרט לשנות את חייו, ומתמקדת בצמיחה האישית.

טיפול התנהגותי. גישה טיפולית המתעלמת מן ההיבטים הלא מודעים של הנפש ומתמקדת בביטויים החיצוניים של ההפרעה הנפשית באמצעות התנייה ותרגול מעשי (ר' ביהביוריזם).

טיפול נרטיבי. גישה טיפולית המבוססת על ההנחה שסיפור החיים הוא התוכנה המפעילה את האדם. הטיפול מאפשר למטופלים להיות הגיבורים והמחברים של סיפור חייהם.

טיפול פסיכואנליטי. הגישה הראשונה לטיפול נפשי, שפותחה על-ידי פרויד, ומתבססת על ההנחה שהתהליכים הנפשיים מושפעים מכוחות לא-מודעים שמקורם בילדות. הטיפול הפסיכואנליטי נמשך זמן רב והוא מאפשר למטופל התבוננות עמוקה אל תוך נפשי.

טיפול פסיכודינמי. זוהי גישה טיפולית המבוססת על הטיפול הפסיכואנליטי (ר' טיפול פסיכואנליטי) אך מאפשרת למטופלים טיפול קצר יותר, פעם או פעמיים בשבוע.

טרנספרנס. ר' העברה.

יחסים מקבילים. קשר הנוצר בין המטפל לבין המטופל מחוץ למסגרת הטיפולית, כגון עבודה משותפת, יחסי שכנות, קשר משפחתי וכו'. יחסים כאלו עשויים לערער את ה'מקום הבטוח' בתהליך הטיפולי, ולפגום ביחסי האמון (ר' קשרים מקבילים).

כאן ועכשיו. הנושא המרכזי של הטיפול ההומניסטי או האקזיסטנציאלי, המתמקד בתהליכים המתרחשים בהווה ולא במקורות הקדומים בעברו של המטופל.

כוונה פרדוקסלית(ר' לוגותרפיה). הטכניקה המרכזית של גישת הלוגותרפיה, הגישה האקזיסטנציאלית של ויקטור פראנקל. כאשר מתלונן המטופל על קושי כלשהו, מציע לו פראנקל להשתדל להגביר את הקושי. למשל, לאדם המתלונן על גמגום במצבים מסוימים הוא מציע לגמגם בכוונה תחילה.

כללי-היסוד של הפסיכותרפיה. זוהי רשימת התנאים לטיפול מוצלח, וליצירת הקשר בין המטפל לבין המטופל. כל אחת מן הגישות הטיפוליות מגדירה באופן שונה את הכללים, אך כולן מתייחסות לאותם התנאים, וביניהם החוזה הטיפולי, התשלום, הזמן, הטכניקה הטיפולית, מקום הטיפול, הפרטיות והבלעדיות, הסודיות, הנייטרליות של המטפל. לעתים מכונים כללי-היסוד בשם 'המסגרת הטיפולית'.

לא-מוּדע. פרויד חילק את הנפש לשלושה חלקים: החלק המוּדע, החלק הלא-מוּדע והחלק הפְּרֶה-מוּדע. החלק הלא-מוּדע הוא החלק המסתורי של הנפש, אליו מודחקות המחשבות המאיימות. הלא-מוּדע הוא מערכת סגורה, ואין לנו כל אפשרות להתבונן בה. הגישה הפסיכואנליטית משפיעה על הלא-מוּדע באמצעות הפְּרֶה-מודע, המציג באמצעות החלום את התכנים של הלא-מוּדע לאחר שהם מוצפנים. ישנן גישות לפסיכותרפיה שאינן מקבלות את הנחותיו של פרויד, ושוללות את קיומו של הלא-מוּדע.

לוגותרפיה. גישתו הטיפולית של ויקטור פראנקל, המסביר את הקושי האנושי כנובע מן ה'ואקום הקיומי', ורואה בחיפוש אחר משמעות את יעודו של האדם. הכלי העיקרי בגישה זו הוא טכניקת הכוונה הפרדוקסלית (ר' כוונה פרדוקסלית).

מוּדעות. על-פי פרויד זהו אחד משלושת חלקי הנפש (ר' לא-מוּדע). החלק המוּדע בא לידי ביטוי באמצעות האגו, ואין לו גישה ישירה ללא-מודע, המשפיע העיקרי על הנפש האנושית.

מנגנוני הגנה. הגישה הפסיכואנליטית רואה במנגנוני ההגנה את הכלי שבאמצעותו אנו מתמודדים עם חרדות בלתי-נסבלות. בין מנגנוני ההגנה נמצאת ההדחקה (ר' הדחקה), ההשלכה (ייחוס הרגשות הקשים למישהו אחר, העידון (הפניית הרגשות הקשים לפעילות יצירתית), ההיפוך (ביטוי רגשות הפוכים לרגשות המאיימים), רציונליזציה (הסבר 'הגיוני' שנועד להסתיר את החרדה) וההתקה (הפניית רגשות קשים לחפץ או לאדם אחר).

מסגרת טיפולית. מושג המתייחס אל הקשר המיוחד הנוצר בין המטפל לבין המטופל, וגם לסביבה הטיפולית שבה מתקיים הטיפול הנפשי. למסגרת הטיפולית ולשמירתה יש חשיבות ביצירת 'מקום בטוח' (ר' מקום בטוח), המאפשר את יצירת הקשר הטיפולי.

מקום בטוח. צורך אנושי בסיסי, שאותו משחזר הטיפול הנפשי. מעבר להבדלים שבין הגישות הטיפוליות, כולן מנסות ליצור מקום בטוח עבור המטופל, שהוא התנאי לכל תהליך נפשי. המקום הבטוח נוצר באמצעות הקשר בין-המטפל לבין המטופל, המיוסד על כללי-היסוד של הטיפול הנפשי, ומושתת על בלעדיות, פרטיות וסודיות. טיפול נפשי מוצלח הוא זה בו המטופל מוצא בתוכו את המקום הבטוח, המאפשר לו להתמודד בעצמו עם קשיים עתידיים.

סוּפר-אֶגו. ה'אני העליון' על פי תורתו של פרויד. חלק זה של הנפש (ר' גם אֶגו, אִיד), שברובו אינו מוּדע, מייצג את המצפן של הנפש. הסופר-אגו מתעצב לפי התבנית שאנו קולטים בילדותנו מתגובותיהם של ההורים, והוא מתבטא במערכת איסורים וכללים היוצרים את המצפון. הסופר-אגו מבקר את הדחפים הלא-מוּדעים של האִיד. התנהגות הסותרת את הכללים של הסופר-אגו יוצרת את רגשי האשם.

עסק לא גמור (unfinished business). זהו מצב נפשי הנובע מקושי בעבר שלא בא על פתרונו. הטיפול שמציע פריץ פּרלס, בגישת הגשטאלט, מעמת את המטופלים עם עסקים לא גמורים בעברם בטכניקות שונות (למשל, טכניקת הכסא הריק, שבה מדבר המטופל עם דמויות מעברו).

עיקרון המציאות. זהו העיקרון המפעיל את האגו (ר' אגו) באמצעות דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכולים. עיקרון המציאות מאפשר לאדם להתמודד עם הדחפים הבלתי-נשלטים של האִיד (ר' אִיד) ועם הצווים הקשיחים של הסוּפר-אגו (ר' סוּפר-אגו).

עיקרון העונג. זהו העיקרון המפעיל את האִיד (ר' אִיד). עיקרון העונג שואף להגיע לסיפוק מיידי של הדחפים ולשחרור מתחים ולחצים המעיקים על הנפש. הוא מנותק לגמרי מחוקי ההגיון או מן המצפון או מערכות איסורים חברתיות.

פירוש (אינטרפרטציה). זהו הכלי המרכזי של הטכניקה הפסיכואנליטית, ומטרתו להפוך את הלא-מוּדע למוּדע. פרויד נהג לבקש ממטופליו לומר את כל מה שעולה בדעתם בעקבות חלום שחלמו (ר' אסוציאציות חופשיות) כדי להבין את פשר הדימויים הסמליים של החלום, ובאמצעותם את המקור הלא-מודע של ההפרעה הנפשית.

פסיכואנליזה. גישתו של פרויד, המציעה הסבר רחב וכולל למאפיינים השונים של התרבות האנושית, ההיסטוריה והדת, המתייחס למניעים הלא-מודעים של נפש האדם. הטיפול הפסיכואנליטי (ר' טיפול פסיכואנליטי) הוא אחד היישומים של הפסיכואנליזה.

פסיכולוגיה. המחקר העוסק במדעי ההתנהגות ובהבנת התהליכים הנפשיים. בין ענפי הפסיכולוגיה (פסיכולוגיה ארגונית, פסיכולוגיה תעשייתית, פסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה חברתית, פסיכולוגיה התפתחותית וכו') רק הפסיכולוגיה הקלינית מתמקדת בטיפול נפשי (פסיכותרפיה). בישראל רווח השימוש במושג 'פסיכולוג' כתחליף למושג 'פסיכותרפיסט'.

פסיכופתולוגיה. המחקר של הפרעות הנפש. גישות טיפוליות כמו הפסיכואנליזה עושות שימוש רב במונחים פסיכופתולוגיים, באמצעות אבחון. גישות אחרות, כמו הגישות האקזיסטנציאליות, רואות במטופל אדם בריא ומתנגדות להתוויה ולאבחון.

פסיכותרפיה. טיפול נפשי. זהו מושג כללי המציין את כל הגישות לטיפול נפשי, העושות שימוש ב'טיפול בדיבור'. הפסיכותרפיסטים יכולים להיות פסיכואנליטיקנים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מטפלים באמנות, רופאים, עובדים סוציאליים ועוד.

פסיכיאטריה. התמחות רפואית בתחום מחלות הנפש. הפסיכיאטרים מאבחנים ומטפלים בתופעות פסיכופתולוגיות בעיקר באמצעות תרופות, והם רשאים גם לאשפז מטופלים בבתי-חולים לחולי-נפש. למרות התפישה של הפסיכיאטרים, הרואים בהפרעות הנפשיות בעיה רפואית, רבים מבין הפסיכיאטרים עושים שימוש גם בגישות פסיכותרפויטיות.

פְּרֶה-מוּדע (סמוך למוּדע). בתיאוריה הפרוידיאנית זהו אחד מחלקי הנפש, המשמש כמתווך בין החלק המוּדע (ר' מוּדעות) והחלק הלא-מוּדע (ר' לא-מוּדע).

קאונטר טרנספרנס (counter transference). ר' העברה נגדית.

קשרים מקבילים. ר' יחסים מקבילים.

שיקוף. טכניקה טיפולית, שבאמצעותה מנסח המטפל את דבריו של המטופל ומציג בפניו את המשמעות הרגשית של דבריו.

תיאוריית הפיתוי. בראשית דרכו ניסה פרויד למצוא את מקורות ההיסטריה, והאמין שכל היסטריה נובעת מפגיעה מינית בילדות, בדרך-כלל על-ידי בן משפחה קרוב. התיאוריה, שלא איפשרה גמישות בהגדרת ההיסטריה, זכתה לביקורת נוקבת, שבעקבותיה שינה פרויד את טענותיו, וטען שבבסיסה של כל היסטריה קיימת פנטזיה מינית. שינוי זה מעורר עד היום התנגדות קשה של העמדה הפמיניסטית, הרואה בהנחתו של פרויד התעלמות מן המקרים הרבים של פגיעה מינית בילדות.