שבעת ימי המשתה מתקיימים באקדמיה לחשיבה, בכפר הבולגרי, והם מיועדים לחמישה פילוסופים, מטפלים וסופרים המבקשים לחקור יחד את הכוחות הבסיסיים ביותר המניעים את הטבע האנושי: ארוס ואהבה. 

במשך שבעה ימים רצופים נקשיב, נדבר, נקשיב, נשתף, נטייל בטבע, נבשל ונאכל. 

האהבה היא המקום הבטוח האולטימטיבי שלנו, והצורך באהבה מבטא את החיפוש האנושי הקדום והבסיסי ביותר אחר תחושה של 'מקום בטוח'. במחקר מקיף שערכתי (ועליו מתבססים 'האימון הרגשי' ו'החשיבה הרגשית' שפיתחתי) זיהיתי שבע מיומנויות רגשיות המאפשרות לנו ליצור תחושה של מקום בטוח. 

מתודת 'החשיבה הרגשית' אינה תיאוריה פילוסופית אלא דרך פשוטה ומעשית לשיפור תהליכי חשיבה ולפיתוח רעיונות. 

התרבות המערבית מבוססת על היררכיה כוחנית המחבלת בחשיבה החופשית, ועל דואליזם מלאכותי המבחין בין טוב לרע, בין גוף לנפש ובין חשיבה רציונלית לבין רגשות. במשך שנים רבות חקרתי את טבע האדם וגיליתי את התהליך הרגשי המשמש כמכשיר הניווט של המוח, מאפשר לנו להיזהר מכל מה שמעורר בנו את חרדת-המוות הטבעית ולזהות את מה שיוצר בנו תחושה של 'מקום בטוח'. תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי מאפשרת לנו לזהות ולשפר את שבע המיומנויות הרגשיות שבאמצעותן אנחנו יוצרים תחושה של מקום בטוח. 

בזכות חקר המיומנויות הרגשיות גיליתי שגם החשיבה היא מיומנות רגשית, ושההתנהגות האנושית אינה רציונלית אלא אוטומטית. החשיבה הקוגניטיבית, הרציונלית, היא רק קצה הקרחון המאפשר לנו לזהות ולשפר את המיומנויות הרגשיות שלנו, ובכך לשנות את תבניות ההתנהגות והחשיבה האוטומטיות. 

כשם שהמיומנויות הרגשיות מאפשרות לנו ליצור לעצמנו תחושה של 'מקום בטוח', בכל רגע מחדש, אנחנו יכולים לעשות בהן גם שימוש הפוך, פרדוקסלי, כדי לערער את תבניות החשיבה האוטומטיות שלנו (אמונות, דעות קדומות, הרגלים) ולפתח רעיונות חדשים. מתודת 'החשיבה הרגשית' שפיתחתי היא כלי יעיל ופשוט לפיתוח רעיונות והמצאות, ליצירה פוריה ולהתבוננות רחבה יותר במציאות שבה אנו חיים. 

במחקר שלי על טבע האדם בחנתי גם את הדואליזם שבין אינדיבידואליזם קיצוני (התפיסה הקפיטליסטית-תחרותית וההיררכיה ההישגית) לבין רעיון 'האמנה החברתית' (שההקצנה שלו היא הפאשיזם, הקומוניזם או הקיבוץ). הכלים של 'האימון הרגשי' ו'החשיבה הרגשית' אפשרו לי לפתח תפיסה חברתית חדשה, המבוססת על 'האוטונומיה השיתופית'. זוהי קהילה קטנה (לא יותר ממאה משתתפים) ולא היררכית, ללא הנהגה, שחבריה בוחרים לשתף זה את זה במה שיש להם ולתמוך זה בזה. במרכזה של האוטונומיה השיתופית נמצא המטבח השיתופי, שבו חברי הקהילה יכולים לבשל יחד, לאכול יחד, להקשיב זה לזה, לשתף זה את זה במחשבות וברעיונות, וגם לתמוך זה בזה. 

רעיון 'האוטונומיה השיתופית' הוא גם הבסיס לפעילות באקדמיה לחשיבה ובקבוצות החשיבה. החשיבה האנושית זקוקה לשפה משותפת (שהיא אחת המיומנויות הרגשיות הבסיסיות), לשיתוף פעולה, להקשבה ולתמיכה. כשם שהיכולת שלנו להבין זה את זה באמצעות השפה נובעת מן היכולת האמפתית שלנו, גם החשיבה זקוקה לאמפתיה והיא יעילה ופוריה יותר כשהיא מתקיימת ברשת חברתית של מוחות חושבים. ההקשבה, השיתוף והתמיכה הם מצע יעיל לכל תהליך חשיבה. 

האקדמיה לחשיבה, שבמרכזה המטבח הקהילתי, מאפשרת את קיומה של קהילת חושבים, ובנוסף לשימוש במיומנויות הרגשיות ככלים להפריית החשיבה היא יוצרת סביבה תומכת שמשפרת ומעצימה את תהליכי החשיבה. קבוצות חשיבה של חמישה עד עשרה משתתפים יעילות הרבה יותר מתהליך החשיבה האינדיבידואלי, מבלי לבטל את מקומו וחשיבותו ביצירת הרעיונות. 

כדי ליצור סביבה בטוחה ותומכת בקבוצות החשיבה ובתהליכי החשיבה ניסחתי את 'האמנה האנושית' (כמענה ל'אמנה החברתית' שאינה ממלאת את תפקידה), שתשמש כקוד האתי לחברי האקדמיה ולמשתתפים בקבוצות החשיבה ובסדנאות החשיבה. 'האמנה האנושית' נובעת מרעיון 'האוטונומיה השיתופית', והיא מבוססת על שלושה ערכים הנובעים מהשימוש באמפתיה: אחריות, סובלנות והדדיות (כלומר, האתיקה של האקדמיה לחשיבה מבוססת על שיתוף והקשבה, ללא שיפוט וביקורת).