|
המשתה מה זאת אהבה?
שבעה ימים של מפגש משוררים במשתה שיוקדש לארוס ולאהבה, בדיבור ובכתיבה, בכפר בולגרי
בהנחיית ד"ר דרור גרין
'המשתה' מאת אפלטון, שנכתב לפני כאלפיים וארבע-מאות שנה, הוא אחת היצירות הקאנוניות של התרבות המערבית. ביצירה מתאר אפלטון 'סימפוזיון', כלומר מפגש הכולל משתה המתרחש בביתו של המשורר והמחזאי אגאתון, שזכה בפרס על המחזה הטוב באתונה, והזמין את חמשת חבריו, ובהם סוקרטס ואריסטופאנס, לתחרות נאומים על משמעות הארוס והאהבה. האקדמיה לחשיבה, שהקמתי בכפר הבולגרי, ממשיכה את דרכה של האקדמיה של אפלטון ואריסטו, והיא מיועדת לחושבים עצמאיים המבקשים לבחון מחדש ערכים ואמונות, ולפתח רעיונות חדשים שיסייעו לשמור על התרבות האנושית בתקופה של שינויים ומהפיכות. לכבוד פתיחת האקדמיה החדשה אני מזמין חמישה משוררים לחדש את 'המשתה' של אפלטון בשבעה ימים רצופים של סימפוזיון על ארוס ואהבה, המשולב בכתיבת שירה, וגם בבישול ואכילה במטבח הקהילתי. הדיון והשירים יוקלטו וייערכו בספר 'המשתה' שיפורסם לאחר המפגש. בשבעת ימי המפגש נפרק ונרכיב מחדש את משמעות המושגים ארוס ואהבה, נדבר ונקשיב, נשתף זה את זה בניסיוננו, נבשל ונאכל, נטייל בטבע ונכתוב שירים. המשתה למשוררים יערך באקדמיה לחשיבה, במטבח הקהילתי, בכפר הבולגרי, על שפת הנחל, ליד המעיין.
"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתיתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו', פחדים של ילדים' ועוד). שבעה ימים של שיחה על ארוס ואהבה שבעת ימי המשתה מתקיימים באקדמיה לחשיבה, בכפר הבולגרי, והם מיועדים לחמישה משוררים המוכנים לחקור יחד את הכוחות הבסיסיים ביותר המניעים את הטבע האנושי, ואת השירה: ארוס ואהבה. במשך שבעה ימים רצופים נקשיב, נדבר, נשתף, נבשל ונאכל, נטייל בטבע ונכתוב שירים. האהבה היא המקום הבטוח האולטימטיבי שלנו, והצורך באהבה מבטא את החיפוש האנושי הקדום והבסיסי ביותר אחר תחושה של 'מקום בטוח'. במחקר מקיף שערכתי (ועליו מתבססים 'האימון הרגשי' ו'החשיבה הרגשית' שפיתחתי) זיהיתי שבע מיומנויות רגשיות המאפשרות לנו ליצור תחושה של מקום בטוח. כל אחד משבעה ימי המשתה, בכפר הבולגרי, יוקדש לאחת המיומנויות הרגשיות:
את המפגשים נערוך במטבח הקהילתי של האקדמיה לחשיבה, שבו נבשל יחד, נאכל יחד, נדבר, נקשיב ונשתף זה את זה במחשבותינו ובניסיוננו. המטבח הקהילתי הוא דרך יעילה ליצירת קשר ולשיתוף, והוא תורם לתהליכי החשיבה המשותפים. לעתים נערוך את המפגשים ליד המעיין שבחצר, ולעתים ליד הנחל, במעיינות החמים או בטבע.
סדר-היום בכל בוקר ניפגש במטבח הקהילתי, נכין ארוחת-בוקר ונמשיך למפגש של כשעתיים, שבו נגדיר יחד את הנושא שבו נדון באותו היום. אחר-כך נכין ונאכל יחד את ארוחת-הצהרים. גם בזמן הכנת הארוחות והאכילה המשותפת נמשיך לדבר על אהבה. לאחר ארוחת-הצהרים ננוח, או נטייל בכפר, ביחידות, וכל אחד יכתוב שיר בהשראת נושא הדיון. אחר-הצהרים ניפגש שוב במטבח הקהילתי למפגש של שעתיים, נשוחח על נושא המפגש ונשתף זה את זה בשירים שכתבנו. לאחר מכן נכין יחד את ארוחת-הערב, נאכל ונדבר על השירים שכתבנו. לאחר ארוחת-הערב ניפגש שוב למפגש של שעתיים, בהן נחשוב יחד על הקשר בין שירה לאהבה. התוכנית תהיה גמישה, ונתאים אותה לצרכי המשתתפים, למזג-האוויר ולרעיונות שיצמחו במהלך המפגשים.
חשיבה רגשית
מתודת 'החשיבה הרגשית' אינה תיאוריה פילוסופית אלא דרך פשוטה ומעשית לשיפור תהליכי חשיבה ולפיתוח רעיונות. התרבות המערבית מבוססת על היררכיה כוחנית המחבלת בחשיבה החופשית, ועל דואליזם מלאכותי המבחין בין טוב לרע, בין גוף לנפש ובין חשיבה רציונלית לבין רגשות. במשך שנים רבות חקרתי את טבע האדם וגיליתי את התהליך הרגשי המשמש כמכשיר הניווט של המוח, מאפשר לנו להיזהר מכל מה שמעורר בנו את חרדת-המוות הטבעית ולזהות את מה שיוצר בנו תחושה של 'מקום בטוח'. תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי מאפשרת לנו לזהות ולשפר את שבע המיומנויות הרגשיות שבאמצעותן אנחנו יוצרים תחושה של מקום בטוח. בזכות חקר המיומנויות הרגשיות גיליתי שגם החשיבה היא מיומנות רגשית, ושההתנהגות האנושית אינה רציונלית אלא אוטומטית. החשיבה הקוגניטיבית, הרציונלית, היא רק קצה הקרחון המאפשר לנו לזהות ולשפר את המיומנויות הרגשיות שלנו, ובכך לשנות את תבניות ההתנהגות והחשיבה האוטומטיות. כשם שהמיומנויות הרגשיות מאפשרות לנו ליצור לעצמנו תחושה של 'מקום בטוח', בכל רגע מחדש, אנחנו יכולים לעשות בהן גם שימוש הפוך, פרדוקסלי, כדי לערער את תבניות החשיבה האוטומטיות שלנו (אמונות, דעות קדומות, הרגלים) ולפתח רעיונות חדשים. מתודת 'החשיבה הרגשית' שפיתחתי היא כלי יעיל ופשוט לפיתוח רעיונות והמצאות, ליצירה פוריה ולהתבוננות רחבה יותר במציאות שבה אנו חיים. במחקר שלי על טבע האדם בחנתי גם את הדואליזם שבין אינדיבידואליזם קיצוני (התפיסה הקפיטליסטית-תחרותית וההיררכיה ההישגית) לבין רעיון 'האמנה החברתית' (שההקצנה שלו היא הפאשיזם, הקומוניזם או הקיבוץ). הכלים של 'האימון הרגשי' ו'החשיבה הרגשית' אפשרו לי לפתח תפיסה חברתית חדשה, המבוססת על 'האוטונומיה השיתופית'. זוהי קהילה קטנה (לא יותר ממאה משתתפים) ולא היררכית, ללא הנהגה, שחבריה בוחרים לשתף זה את זה במה שיש להם ולתמוך זה בזה. במרכזה של האוטונומיה השיתופית נמצא המטבח השיתופי, שבו חברי הקהילה יכולים לבשל יחד, לאכול יחד, להקשיב זה לזה, לשתף זה את זה במחשבות וברעיונות, וגם לתמוך זה בזה. רעיון 'האוטונומיה השיתופית' הוא גם הבסיס לפעילות באקדמיה לחשיבה ובקבוצות החשיבה. החשיבה האנושית זקוקה לשפה משותפת (שהיא אחת המיומנויות הרגשיות הבסיסיות), לשיתוף פעולה, להקשבה ולתמיכה. כשם שהיכולת שלנו להבין זה את זה באמצעות השפה נובעת מן היכולת האמפתית שלנו, גם החשיבה זקוקה לאמפתיה והיא יעילה ופוריה יותר כשהיא מתקיימת ברשת חברתית של מוחות חושבים. ההקשבה, השיתוף והתמיכה הם מצע יעיל לכל תהליך חשיבה. האקדמיה לחשיבה, שבמרכזה המטבח הקהילתי, מאפשרת את קיומה של קהילת חושבים, ובנוסף לשימוש במיומנויות הרגשיות ככלים להפריית החשיבה היא יוצרת סביבה תומכת שמשפרת ומעצימה את תהליכי החשיבה. קבוצות חשיבה של חמישה עד עשרה משתתפים יעילות הרבה יותר מתהליך החשיבה האינדיבידואלי, מבלי לבטל את מקומו וחשיבותו ביצירת הרעיונות. כדי ליצור סביבה בטוחה ותומכת בקבוצות החשיבה ובתהליכי החשיבה ניסחתי את 'האמנה האנושית' (כמענה ל'אמנה החברתית' שאינה ממלאת את תפקידה), שתשמש כקוד האתי לחברי האקדמיה ולמשתתפים בקבוצות החשיבה ובסדנאות החשיבה. 'האמנה האנושית' נובעת מרעיון 'האוטונומיה השיתופית', והיא מבוססת על שלושה ערכים הנובעים מהשימוש באמפתיה: אחריות, סובלנות והדדיות (כלומר, האתיקה של האקדמיה לחשיבה מבוססת על שיתוף והקשבה, ללא שיפוט וביקורת).
המיקום, האירוח והתשלום המשתה למשוררים מתקיים באקדמיה לחשיבה, בכפר בולגרי קטן ויפה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, כמאה קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה.
הבית כולל חמש דירות בנות שני חדרים (חדר-אורחים וחדר שינה), שירותים, מקלחת ומטבחון, והוא מתאים לקבוצה של חמישה משתתפים או חמישה זוגות. המפגשים נערכים במטבח הקהילתי וכוללים בישול משותף (צמחוני) ואכילה משותפת, וגם ליד בריכת המעיין שבחצר ובהליכה לאורך הנחל.
התשלום עבור האירוח בלבד (לשנת 2023): 2000 יורו למשתתף או 3000 יורו לזוג (כולל הסעה משדה-התעופה ובחזרה, אירוח מלא בדירה בת שני חדרים ליחיד או לזוג וארוחות צמחוניות במטבח הקהילתי. לא כולל טיסות).
אתם מוזמנים לארגן קבוצה של חמישה משוררים, ולתאם איתי את הזמן המתאים לכם.
לפרטים ולתיאום זמן למשתה באקדמיה לחשיבה כתבו לי: drorgreen@gmail.com
או בווטסאפ: 00359-888-306092
נולדתי בירושלים, 1954. משנת 2008 אני מתגורר בכפר קטן בבולגריה, אב לארבעה ילדים אותם גידלתי בחינוך ביתי. אני פועל להקמת קהילה של 'אוטונומיה שיתופית' בבולגריה. ניהלתי את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימדתי פסיכיאטרים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים ורופאים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. סיימתי דוקטורט ותואר שני בפסיכותרפיה בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). בשנת 1982 הקמתי את 'פיוט', דפשיר שבועי, ובמשך שבע שנים שלחתי בכל שבוע שיר חדש שטרם פורסם למאות המנויים (שירים מאת יונה וולך, זלדה, יהודה עמיחי, גבריאלה אלישע, בני שבילי, חדוה הרכבי ורבים אחרים. בשש-עשרה השנים האחרונות אני שולח מדי שבוע הרהור על שיר, באימייל, לאלפי מנויים. כמו כן ערכתי והוצאתי לאור (ב'ספרים, הוצאה לאור') את ספרה האחרון של יונה וולך, וספרי שירה מאת בנימין שבילי, גבריאלה אלישע, שלי אלקיים ואילן בושם. אולי לא במקרה ספר השירה היחיד שפרסמתי הוא ספר שירי-אהבה: 'נהר האהבה'. את המהדורה הראשונה, שזכתה להצלחה רבה, פרסמתי בשם בדוי, כתרגום של שירי אהבה סיניים. במהדורה הנוספת מופיע שמי כמחבר הספר. בספר 'צליל חצוצרות המלאכים, תרגומי שירה והרהורי כפירה', שיצא לאור בשנת 2017, מופיעים תרגומים שלי לשירים מאת ת.ס. אליוט, אליזבת בארת-בראונינג, ג'ון ברימן, אלזה גידלאו, ג'יימס ג'ויס, ג'והן דון, וולט ויטמן, פיליפ לארקין, ספּפו, סילביה פלאת', דילן תומאס ורבים אחרים. ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר, מאייר ואוצר תערוכות. חיברתי יותר מחמישים ספרים לילדים (וביניהם סדרת 'הקוסמת הקטנה', ו'מתחת לירושלים יש עיר'), למבוגרים ('הסתלקותו של, אחריתו של...', 'בחזרה לצוות 4') וספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי. פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי' ובעקבותיה את מתודת 'החשיבה הרגשית', וכתבתי על כך בספרים 'אימון רגשי', 'מקום בטוח' ו'שיחות עם הנסיך הקטן' (על אימון רגשי ועל טבע האדם). בקרוב יצא לאור ספרי 'חשיבה רגשית'. שימשתי כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', ובאמצעות מתודת 'החשיבה הרגשית' המצאתי את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם במאות אלפי עותקים. פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שאינה 'טיפול' אלא דרך-חיים פשוטה ויעילה המאפשרת זיהוי ושיפור יומיומי של המיומנויות הרגשיות שלנו. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתחתי את הקליניקה הווירטואלית הראשונה בעולם. בחמישים השנים האחרונות פיתחתי את 'החשיבה הרגשית', מתודה חדשה לחשיבה המעניקה כלים מעשיים לפיתוח רעיונות. בזכות המתודה לחשיבה רגשית המצאתי משחק חשיבה שמימן את לימודי באנגליה, כתבתי ספרים רבים, פיתחתי את הקליניקה הווירטואלית הראשונה בעולם ופיתחתי גישות חדשות לטיפול נפשי ולחשיבה. אני הבעלים של הוצאת הספרים הישראלית 'ספרים, הוצאה לאור', שבה יצאו לאור תיאורי-המקרים של פרויד, סדרת 'הספריה לפסיכותרפיה' וספרה האחרון של יונה וולך. אני הלום-קרב ממלחמת אוקטובר 1973.
|
