|
האימון הרגשי מבוסס על תפישה חדשה ומהפכנית של טבע האדם, שאינה מבחינה בין גוף לנפש, אלא מתייחסת אל הרגשות כאל תגובות גופניות לגירויים מן המציאות. תפיסה זו תואמת לגילויים האחרונים בחקר המוח, ולהבנה שהיכולת האמפתית קיימת בנו מלידה. התרבות הדואליסטית, המפרידה בין גוף לנפש, מתבוננת בכל תחומי החיים במבט המבחין בין שני קצוות סותרים: טוב ורע, אמת ושקר, בריאות וחולי. כך נוצרה תפיסה מעוותת של טבע האדם, המבוססת על ההבחנה בין בריאות לבין חולי. גישה זו אפשרה, בתקופות שונות בהיסטוריה, לחזקים לשלוט בחלשים. החזקים הם השליטים, הכמרים והרבנים, הרופאים, הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המגדירים את הבריאות ושולטים בחייהם של ה'חולים'.
כך, בתקופות שונות בהיסטוריה, בודדו וכלאו את כל מי שהיה שונה בהתנהגותו או במחשבותיו, ובתקופתנו 'מרפאים' אותו כדי להתאים אותו לצרכי החברה. ההבחנה שבין בריאות לבין חולי יצרה תרבות של 'ריפוי', שבה קיים מעמד של 'מרפאים', המטפלים במעמד של ה'חולים'. תרבות זו מבוססת על המשברים הצפויים לכל אחד מאתנו, ומחייבת אותנו לתקן את השברים לאחר שחל בנו קלקול. אנחנו פונים לרופאים כאשר אנחנו חולים, ואנחנו פונים לפסיכולוגים כאשר איננו שולטים ברגשותינו. תפיסת הבריאות והחולי היא ראיה שלילית של טבע האדם, המתעלמת מן התהליכים הטבעיים המתקיימים במציאות. האימון הרגשי מבוסס על תפיסה שונה, חיובית, של טבע האדם. תפיסה זו מבוססת על ההנחה שחרדת-המוות הטבעית שלנו שומרת עלינו באופן זמני מסכנות, אך משתקת את הפעילות היומיומית שלנו. כדי להתמודד עם חרדת-המוות אנו שואפים כל חיינו ליצור לעצמנו תחושה של מקום בטוח, ואנו עושים זאת באמצעות המיומנויות הרגשיות.
האימון הרגשי, כדרך-חיים, מאפשר לנו להתמודד בכל רגע של חיינו עם חרדת-המוות וליצור לעצמנו תחושה של מקום בטוח, ובכך להימנע ממשברים הדורשים 'ריפוי' או 'תיקון'. האימון הרגשי מבוסס על ההנחה שאנו יכולים להיות אחראים למעשינו, לגופנו, לבריאותנו ולרגשותינו, ואיננו חייבים להיות תלויים באחרים ולהיקלע למשברים צפויים מראש. אתם מוזמנים לשתף אותי במחשבותיכם אודות התפיסה החדשה של טבע האדם, במרחב הפתוח (פורום) לאימון רגשי. שלכם,
|
