קבוצות חשיבה

שבעה ימים באקדמיה לחשיבה בבולגריה

בהנחיית ד"ר דרור גרין

 

בגן-עדן קטן ונעים, הרחק מרעשי היום-יום, בחיק הטבע בכפר בולגרי קטן, אתם מוזמנים להתנסוּת מיוחדת בקבוצת חשיבה שמתמקדת בדרכים מעשיות לשיפור חייכם. הקבוצה תתמקד בתחום המעסיק אתכם ברגע זה ובדרך להתאים את עצמכם לשינויים המהירים המתחוללים במאה העשרים-ואחת

באמצעות מתודת 'החשיבה הרגשית' שפיתחתי, המבוססת על תורת 'האימון הרגשי', אסייע לכם לבחון את האופן שבו אתם מממשים את יכולותיכם בתחום המעסיק אתכם, ולפתח רעיונות חדשים ודרכים להתמודדות עם המציאות החדשה שמשנה את כללי-המשחק. 

החשיבה האנושית, והיכולת שלנו להיות מודעים לה ולשכלל אותה (כלומר ללמוד ולהשתנות), היא מה שמבחין בין בני-אדם לשאר בעלי-החיים, ויוצר את התרבות האנושית. החשיבה היא מה שמאפשר לנו לזהות את המציאות בה אנחנו חיים, להבין את מקומנו בתוכה ולפתח רעיונות חדשים שבזכותם נוכל לשפר את חיינו. החשיבה, לפיכך, היא המיומנות החשובה ביותר שעלינו לפתח כדי להיות בני-אדם עצמאיים ויצירתיים, אך היא אינה נלמדת בבתי-הספר ככלי לחיים. 

מאז שדקארט פיתח את המתודה שלו לחשיבה, לפני כארבע-מאות שנים, איש לא פיתח מתודה פשוטה, יעילה וגמישה, שתאפשר לכל אדם חופשי לפתח את הרעיונות המתאימים לו כדי להתאים את עצמו למציאות המשתנה. בחמישים השנים האחרונות פיתחתי את מתודת 'החשיבה הרגשית', שאפשרה לי להמציא המצאות, לפתח רעיונות ותיאוריות, לכתוב ספרים ולהתמודד עם השינויים המהירים המתרחשים בעולם. 

קבוצת החשיבה אינה קורס ללימוד מתודת 'החשיבה הרגשית' אלא מפגש מעשי לחשיבה חדשה בתחום הקרוב ללבכם. אני אסייע לכם באמצעות 'החשיבה הרגשית', והתמיכה והשיתוף של הקבוצה ישמשו כחממה לפיתוח רעיונות חדשים. 


חשיבה רגשית

מתודת 'החשיבה הרגשית' אינה תיאוריה פילוסופית אלא דרך פשוטה ומעשית לשיפור תהליכי חשיבה ולפיתוח רעיונות. 

התרבות המערבית מבוססת על היררכיה כוחנית המחבלת בחשיבה החופשית, ועל דואליזם מלאכותי המבחין בין טוב לרע, בין גוף לנפש ובין חשיבה רציונלית לבין רגשות. במשך שנים רבות חקרתי את טבע האדם וגיליתי את התהליך הרגשי המשמש כמכשיר הניווט של המוח, מאפשר לנו להיזהר מכל מה שמעורר בנו את חרדת-המוות הטבעית ולזהות את מה שיוצר בנו תחושה של 'מקום בטוח'. תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי מאפשרת לנו לזהות ולשפר את שבע המיומנויות הרגשיות שבאמצעותן אנחנו יוצרים תחושה של מקום בטוח. 

בזכות חקר המיומנויות הרגשיות גיליתי שגם החשיבה היא מיומנות רגשית, ושההתנהגות האנושית אינה רציונלית אלא אוטומטית. החשיבה הקוגניטיבית, הרציונלית, היא רק קצה הקרחון המאפשר לנו לזהות ולשפר את המיומנויות הרגשיות שלנו, ובכך לשנות את תבניות ההתנהגות והחשיבה האוטומטיות. 

כשם שהמיומנויות הרגשיות מאפשרות לנו ליצור לעצמנו תחושה של 'מקום בטוח', בכל רגע מחדש, אנחנו יכולים לעשות בהן גם שימוש הפוך, פרדוקסלי, כדי לערער את תבניות החשיבה האוטומטיות שלנו (אמונות, דעות קדומות, הרגלים) ולפתח רעיונות חדשים. מתודת 'החשיבה הרגשית' שפיתחתי היא כלי יעיל ופשוט לפיתוח רעיונות והמצאות, ליצירה פוריה ולהתבוננות רחבה יותר במציאות שבה אנו חיים. 

במחקר שלי על טבע האדם בחנתי גם את הדואליזם שבין אינדיבידואליזם קיצוני (התפיסה הקפיטליסטית-תחרותית וההיררכיה ההישגית) לבין רעיון 'האמנה החברתית' (שההקצנה שלו היא הפאשיזם, הקומוניזם או הקיבוץ). הכלים של 'האימון הרגשי' ו'החשיבה הרגשית' אפשרו לי לפתח תפיסה חברתית חדשה, המבוססת על 'האוטונומיה השיתופית'. זוהי קהילה קטנה (לא יותר ממאה משתתפים) ולא היררכית, ללא הנהגה, שחבריה בוחרים לשתף זה את זה במה שיש להם ולתמוך זה בזה. במרכזה של האוטונומיה השיתופית נמצא המטבח השיתופי, שבו חברי הקהילה יכולים לבשל יחד, לאכול יחד, להקשיב זה לזה, לשתף זה את זה במחשבות וברעיונות, וגם לתמוך זה בזה. 

רעיון 'האוטונומיה השיתופית' הוא גם הבסיס לפעילות באקדמיה לחשיבה ובקבוצות החשיבה. החשיבה האנושית זקוקה לשפה משותפת (שהיא אחת המיומנויות הרגשיות הבסיסיות), לשיתוף פעולה, להקשבה ולתמיכה. כשם שהיכולת שלנו להבין זה את זה באמצעות השפה נובעת מן היכולת האמפתית שלנו, גם החשיבה זקוקה לאמפתיה והיא יעילה ופוריה יותר כשהיא מתקיימת ברשת חברתית של מוחות חושבים. ההקשבה, השיתוף והתמיכה הם מצע יעיל לכל תהליך חשיבה. 

האקדמיה לחשיבה, שבמרכזה המטבח הקהילתי, מאפשרת את קיומה של קהילת חושבים, ובנוסף לשימוש במיומנויות הרגשיות ככלים להפריית החשיבה היא יוצרת סביבה תומכת שמשפרת ומעצימה את תהליכי החשיבה. קבוצות חשיבה של חמישה עד עשרה משתתפים יעילות הרבה יותר מתהליך החשיבה האינדיבידואלי, מבלי לבטל את מקומו וחשיבותו ביצירת הרעיונות. 

כדי ליצור סביבה בטוחה ותומכת בקבוצות החשיבה ובתהליכי החשיבה ניסחתי את 'האמנה האנושית' (כמענה ל'אמנה החברתית' שאינה ממלאת את תפקידה), שתשמש כקוד האתי לחברי האקדמיה ולמשתתפים בקבוצות החשיבה ובסדנאות החשיבה. 'האמנה האנושית' נובעת מרעיון 'האוטונומיה השיתופית', והיא מבוססת על שלושה ערכים הנובעים מהשימוש באמפתיה: אחריות, סובלנות והדדיות (כלומר, האתיקה של האקדמיה לחשיבה מבוססת על שיתוף והקשבה, ללא שיפוט וביקורת)


קבוצות החשיבה

קבוצות החשיבה מתקיימות בכפר בולגרי קטן ליד העיר קיוסטנדיל, באקדמיה לחשיבה, הכוללת חמש דירות בנות שני חדרים ומטבח קהילתי המשמש גם כמקום המפגש והדיון. האקדמיה לחשיבה שוכנת על גדת נחל שוצף, ובחצרה שני מעיינות. לעתים יתקיימו המפגשים ליד בריכת המעיין, בין עצי הדובדבן או לאורך הנחל. 

קבוצות החשיבה מיועדות לחמישה משתתפים (או חמישה זוגות), והן נמשכות שבעה ימים רצופים. כל אחד מהימים יוקדש לאחת המיומנויות הרגשיות המשפיעות על דרכי החשיבה שלנו, ולאפשרות שלנו לזהות אותה כדי לפתח רעיונות חדשים. 

למפגש הקבוצתי יש חשיבות רבה בפיתוח רעיונות חדשים, והוא מבוסס על שיתוף ותמיכה, ולא על ביקורת וויכוח. 

קבוצות החשיבה יתקיימו פעם בחודש, לקבוצות של חמישה משתתפים שיתארגנו כדי לדון בנושא משותף אותו הם מבקשים לפתח. ניתן גם להצטרף לקבוצת חשיבה שתעסוק באחד התחומים הבאים:  


המשתה, מה זאת אהבה? לפילוסופים, מטפלים וסופרים  

האקדמיה לחשיבה תיפתח בשתי קבוצות חשיבה שיוקדשו ל'משתה' של אפלטון, שכותרת המשנה שלו היתה 'שיחות על דבר האהבה'. 

הקבוצה הראשונה מיועדת לפילוסופים, מטפלים וסופרים, שיגדירו מחדש את משמעות האהבה על סוגיה השונים, ועל מקומה בתרבות המאה העשרים-ואחת. כמו 'המשתה' של אפלטון, גם המשתה באקדמיה החדשה לחשיבה יערך ויצא לאור כספר. 

קבוצת החשיבה תיערך ב'מטבח הקהילתי' של האקדמיה לחשיבה, במשתה של ממש, שבו ישולבו דברי המשתתפים. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה


המשתה, מה זאת אהבה? למשוררים  

ב'משתה' של אפלטון השתתפו חמישה מחבריו של אגאתון, ובהם סוקרטס והמחזאי אריסטופנס, והתחרו ביניהם על הגדרת ה'ארוס'.  

קבוצת החשיבה המיועדת למשוררים תחדש את 'המשתה', ב'מטבח הקהילתי' של האקדמיה לחשיבה, ותשלב משתה של ממש בשיחה על מהות הארוס והאהבה. בכל אחד מימי המשתה יציגו המשוררים את נקודת המבט שלהם על האהבה, ויסכמו אותה בצורת שיר. 

השיחה והשירים יצאו לאור כספר, שייערך מיד לאחר סיום קבוצת החשיבה. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה


התמודדות עם זיקנה ומוות 

אפשר לקרוא לזה 'יציאה לגמלאות' או 'הגיל השלישי' או 'גיל הזהב', אבל כל מי שעבר את גיל שישים מתחיל לזהות את התופעה של בלאי טבעי, ואת החרדה מפני מוות ומחלות. 

היציאה לפנסיה יכולה להיות טראומטית, אבל בו-בזמן היא יכולה להיות גם שחרור מלחצים ומטלות, המלווה בתחושה של חופש ושל אפשרות לבחור בחיים חדשים. 

קבוצת החשיבה מיועדת למי שמוכן להכיר בקשיים הגופניים והרגשיים הנובעים מן ההזדקנות, ורוצה לגלות את היתרונות הגלומים בזיקנה ואת האפשרות להפוך אותם לדרך-חיים חדשה, מאתגרת ומספקת. 

הקבוצה תאפשר למשתתפים לשתף זה את זה בניסיונם ולחפש יחד דרכים חדשות לחיים מלאי עניין, והיא תאפשר למשתתפים לשתף פעולה למיזמים משותפים שישפרו את חייהם. 

הקבוצה מיועדת ליחידים (רווקים, גרושים או אלמנים) או לזוגות. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה. 


צעירים אחרי שירות צבאי 

מי שנפגע יותר מכל מן ההתחממות הגלובלית, מן הקפיטליזם הקיצוני ומן השינויים הפוליטיים בתחילת המאה העשרים-ואחת הוא צעירים בתחילת דרכם. את המחיר עבור השימוש המוגזם במשאבי העולם והפער בין בעלי-ההון לשאר בני-האדם ישלמו אלו שנולדו בעשרים השנים האחרונות. 

בעבר נהגו צעירים שהשתחררו מן השירות הצבאי לצאת לטיול בהודו או בדרום-אמריקה, אחר-כך נרשמו ללימודים באוניברסיטה ובסוף שנות-העשרים שלהם מצאו עבודה, התחתנו ולקחו משכנתא לקניית דירה. 

כל זה כבר לא קיים. מי שסיים עכשיו את שירותו הצבאי יודע שמה שלמד בבית-הספר לא יסייע לו בחייו החדשים, ומה שילמד באוניברסיטה לא מבטיח לו תעסוקה וביטחון כלכלי. רבים נאלצים להמשיך להתגורר בבית הוריהם משום שיוקר המחיה ושכר-הדירה לא יאפשר להם ללמוד ולהתקדם. רוב הצעירים בארצות המערב לא יוכלו לרכוש דירה, למצוא עבודה קבועה ובטוחה, והם יודעים שאינם יכולים לצפות שהמדינה תספק להם ביטחון כלכלי, ביטחון בריאותי והבטחה לפנסיה לעת זיקנה. 

קבוצת החשיבה מיועדת למי שיודע שכללי-המשחק השתנו, ועדיין לא נוצרו כללים חדשים. חברי הקבוצה יזהו את היתרונות שיש להם בעידן החדש ויחשבו על אפשרויות של שיתוף פעולה ליצירת תנאים לחיים עצמאיים ויצרתיים ולהקמת קהילות חדשות. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה. 


מו"לים עצמאיים 

עידן הגלובליזציה והקפיטליזם הקיצוני ריסק את מקומה של המו"לות כמתווכת בין הסופרים לבין הקוראים, וכאחראית על מקומו של הספר בתרבות האנושית. 

במשך מאות שנים היה המוציא-לאור סמכות תרבותית שתפקידה לסנן את הספרים הראויים להדפסה, לערוך אותם תוכנית ולשונית, להגיה אותם, לעצב אותם, להדפיס אותם ולהציע אותם לציבור באמצעות חנויות הספרים והספריות. המו"לים אפשרו לסופרים להתמקד בכתיבה ולהתפרנס מיצירתם, ואפשרו לקוראים לקבל מוצר שאפשר לסמוך עליו (ספר ערוך בקפידה, תרגומים מדויקים). הציבור ידע לחפש את הספרים הדרושים לו באמצעות התמחותו של המו"ל (ספרות בדיונית, שירה, ספרות מדעית, מדריכים וכו'). 

בתחילת המאה העשרים-ואחת הסתיים עידן המו"לים העצמאיים ועל שוק הספרים השתלטו המונופולים של רשתות הספרים. השתלטות זאת שינתה את יחסי-הכוחות ואת עלויות ההוצאה לאור. אם בעבר השקיע הסופר שנות עבודה בכל ספר שכתב, והמו"ל השקיע את כספו בעריכה, בעיצוב ובהדפסת הספרים, בעידן החדש עלות השיווק מגיעה לשבעים אחוזים ממחירו של הספר. 

זו הסיבה שהמו"לים אינם יכולים להרוויח ממכירת ספרים, והם מטילים על הסופרים את עלויות ההפקה. זו גם הסיבה שלא כדאי למו"לים להוציא לאור על חשבונם ספרים חדשים, איכותיים, והם אינם יכולים להשקיע בתרגום את הסכומים הדרושים. 

קבוצת החשיבה מיועדת למו"לים עצמאיים שמחפשים דרכים חדשות לממן את ההוצאה לאור של ספרים חדשים, דרכים חדשות להפצת הספרים ולהקמת קהילות של קוראים שיעקפו את המונופול של רשתות השיווק. הקבוצה תאפשר לחבריה לחשוב יחד על דרכים חדשות לשיתוף  פעולה. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


סופרים

במאה העשרים-ואחת סופרים עצמאיים ובלתי-תלויים אינם יכולים להתקיים מעבודתם. גם במאה-העשרים לא קל היה לסופרים להתפרנס, אבל הוצאות הספרים המקצועיות ידעו לבחור בסופרים האיכותיים ולהשקיע את כספם בעריכה, וגם להציע להם מקדמות שאפשרו להם לסיים את כתב-היד. הסופר עמד במרכז התהליך, והמו"ל היה סמכות תרבותית שמתווכת בין הסופרים לבין קהל הקוראים. 

במאה העשרים-ואחת נדחקים הסופרים לשוליים, המו"לים מתפקדים כחברות הפקה הגובות תשלום מן הסופרים, ומי ששולט בשוק הספרים וביצירת התרבות הן רשתות הספרים המקיימות מונופול שמחסל את חנויות הספרים העצמאיות ומייתר את תפקידם של המו"לים. 

במצב הנוכחי נוצר מצב מופרך, בו הסופרים משלמים עבור הזכות להפיץ את ספריהם. מתוך הרגל ממשיכים הסופרים לסמוך על המו"לים ומאפשרים להם לנצל אותם באופן ציני. 

כתבתי עד היום יותר מחמשים ספרים ספרים שיצאו לאור בהוצאות הגדולות בישראל, והתפרנסתי מהם במשך שנים. חזיתי את השינוי כבר בסוף המאה-העשרים, והפסקתי להוציא לאור את ספרי באמצעות המו"לים הידועים, משום שרכשתי את כל הכלים הדרושים להוצאה לאור והקמתי הוצאה לאור משלי. בשנים האחרונות אני מסרב להפיץ את ספרי ברשתות הספרים הגוזלות את רווחי המו"לים והסופרים. 

אני מזמין אתכם לקבוצת חשיבה לסופרים עצמאיים, כדי לחפש יחד דרכים חדשות ליצירת קשר ישיר עם הקוראים וליצירת קהילת קוראים, וכדי לשתף פעולה בשמירה על זכויותינו. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


יזמי קהילות חדשות 

המהפיכה של המאה העשרים-ואחת מתרחשת ברגע זה ממש. קשה להבחין בתהליכים הפנימיים המפרקים את העולם המוכר לנו, אבל לא קשה להבחין בתהליך הגלובלי שבו עוברת השליטה לידי תאגידים גדולים, ובהרס המדינה הדמוקרטית שכבר אינה מספקת ביטחון (ביטחון אישי, כלכלי, בריאותי וכו') לתושביה. 

קשה להבחין בתהליכים אבל אי-אפשר שלא להבחין בתוצאה: כולנו שרויים בחרדה גדולה הנובעת מאי-הידיעה, מהפגיעה בזכויות-האדם, מאובדן היכולת להשתכר, לרכוש דירה, להבטיח את בריאותנו ולדאוג לזקנתנו. 

לא ניתן להילחם בכוחם של התאגידים הגדולים או לדרוש מהממשלות את מה שאינן יכולות לספק. אבל אפשר להפסיק להשתתף במשחק הזה, להפסיק לשתף פעולה ולהקים קהילות קטנות, עצמאיות, המבוססות על שיתוף ותמיכה הדדית. 

קבוצת החשיבה מיועדת למי שרוצה להחזיר לעצמו את השליטה בחייו, לבחור את חבריו ושותפיו ולהקים קהילה קטנה ועצמאית. בשבעת ימי המפגש אשתף אתכם ברעיון 'האוטונומיה השיתופית', ויחד נחשוב על דרכים חדשות להקמת קהילות קטנות ועל שיתוף פעולה למימוש הרעיונות שנפתח. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה


זוגיות, הורות ומשפחה 

הזוגיות והמשפחה הן המקום הבטוח הטבעי שממנו נוצרה התרבות האנושית. המהפיכה התעשייתית והתרבות הקפיטליסטית התבססו על הרס המשפחה, הזוגיות וההורות והעבירו את האחריות למדינה. האחריות לחינוך עברה לידי תעשיית בתי-הספר והאוניברסיטאות, האחריות לבריאות עברה לידי תעשיית התרופות וקופות-החולים, האחריות לדיור עברה לידי משרד השיכון והבנקים והאחריות לתעסוקה ולפרנסה עברה לידי משרד העבודה ו'דרישות השוק' (כלומר, בעלי-ההון). 

בתנאים אלו לא נותר הרבה מן המשפחה. קשה לממש קשר זוגי במפגשים קצרים לאחר יום עבודה, קשה ליצור קשר בין הורים לילדים ב'שעת איכות' יומית וקשה לשמור על קשר עם המשפחה המורחבת כשכל אחד גר בעיר אחרת. בצילום מקרי של משפחה בת-זמננו ליד שולחן השבת אפשר לראות את בני-המשפחה שאינם מתבוננים זה בזה, וכל אחד שקוע בניסיון לחפש קשר עם מישהו רחוק באמצעות הסמרטפון שלו. 

קבוצת החשיבה מיועדת לכל מי שרוצה לנסות לחדש את מקור הכוח האנושי, וללמוד ליצור קשר עם הוריו, ילדיו ובן/בת זוגו. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


פסיכותרפיסטים 

את ה'טיפול הנפשי' המציא פרויד לפני כמאה-ועשרים שנה, במטרה לספק פתרונות 'רפואיים' לתופעות הרגשיות שהתפתחו בעקבות המהפכה התעשייתית, הקפיטליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני. הטיפול הנפשי מחליף בדיעבד את ההורים, שתפקידם ליצור תחושה של 'מקום בטוח' עבור ילדיהם, ומנסה לזהות את כישלונם של ההורים ו'לתקן' אותו. 

בעקבות הפסיכואנליזה של פרויד נוצרו יותר מארבע-מאות גישות שונות וסותרות לטיפול נפשי, ועוד מאות גישות של טיפול אלטרנטיבי. בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי מאות גישות טפוליות, ומצאתי שכולן עונות על צורך משותף אחד: הצורך בהקשבה (כלומר באמפתיה ובהכלה). 

השינויים המהירים בתרבות האנושית במאה העשרים-ואחת מערערים את כל תחומי חיינו, וגם את מקומה של הפסיכותרפיה בחיינו. מטפלים נאלצים להתמודד עם השינויים הטכנולוגים והתקשורתיים ולהתאים את עצמם לצרכיהם של המטופלים, ולחרדות החדשות המשותפות לרוב תושבי העולם. 

קבוצת החשיבה מיועדת למטפלים מוסמכים המבקשים דרכים חדשות להתמודד עם הגדרת המקצוע הטיפולי, עם המתח שבין הגישה המסורתית המתמקדת באדם היחיד לבין מקומו של האדם בקהילה, ועם הפער שבין ההגדרה הסמכותית של המטפל כ'מרפא' לבין חשיבות הקשר הנרקם בינו לבין ה'מטופל'. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה 


אנשים טובים 

התרבות הקפיטליסטית ההישגית-תחרותית מבוססת על מאבק המקדש את האנוכיות ויוצרת סולם ערכים דרוויניסטי. בתי-הספר מתגאים בחינוך להצטיינות, להישגיות ולתחרותיות, ורוב בני-האדם עסוקים בצרכנות וברדיפה בלתי-פוסקת אחרי מה שאין להם. 

תרבות זו מדכאת את המיומנות הרגשית החשובה ביותר, האמפתיה והחמלה, שבזכותה קיימת התרבות האנושית. 

מחקרים רבים מעידים על כך שמי שדואג לאחרים, שמשתף אחרים במה שיש לו ומשקיע משאבים בדאגה לאחרים, מאושר הרבה יותר ממי שדואג בעיקר לעצמו. 

אבל התרבות ההישגית-תחרותית מדכאת את מי שמבקש, באופן טבעי, לבטא את היכולת האמפתית שלו, או מנצלת אותו לצורכי ההיררכיה השלטונית או הכלכלית. לאנשים טובים קשה לבטא את עצמם בעולם ההישגי-תחרותי. 

קבוצת החשיבה מיועדת לאנשים טובים המבקשים למצוא דרכים למימוש היכולת האמפתית שלהם, וגם לתמוך זה בזה במטרה ליצור קהילה שמבקשת להפיץ את האמפתיה ואת החמלה. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


עיתונאים 

במאה העשרים-ואחת השתלטו בעלי-ההון על התקשורת, והעיתונאים נאלצים לשרת את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של מעסיקיהם. לא קיימת עיתונות חופשית. 

עיתונאים חופשיים נאלצים למצוא דרכים חדשות שיאפשרו להם לתווך את המציאות לקהל שמעוניין במידע אמין ולא מוטה. 

קבוצת החשיבה תאפשר לעיתונאים לחפש דרכים חדשות וכלים חדשים לעיתונות חופשית, למימון עבודתם ולקשר ישיר עם צרכני המידע. המפגש יאפשר להם לשתף פעולה עם עמיתים וליזום עיתונות חדשה. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


אמנים 

האמנות (ציור, פיסול, מוסיקה, מחול, ספרות, שירה, קולנוע) היתה בראשיתה אמצעי לתרפיה קבוצתית (התיאטרון) או חלק מן הפולחן הדתי (הציור, המוסיקה). המצאת האינדיבידואליזם הפכה את האמן למרכז היצירה, ואת היצירה למוצר אסתטי שמקשטים בו בתים ומתבוננים בו במוזיאונים. העידן הקפיטליסטי הפך את האמנות למטבע עובר לסוחר, שערכו נמדד לפי 'תנאי השוק', ללא קשר לקני-מידה אמנותיים. 

במאה העשרים-ואחת גם האמנים תלויים בבעלי-ההון, בתקשורת, באמצעי השיווק ובאופנות המשתנות, וקשה למצוא אמנים חופשיים ועצמאיים. 

קבוצת החשיבה תאפשר לאמנים לחשוב יחד על הבחירה בעיסוק ביצירה, על הגדרת האמנות, על זכויות יוצרים ועל ערכה של היצירה. המפגש יאפשר למשתתפים לחשוב על דרכים חדשות ליצור ולהתפרנס, על שיתוף פעולה ועל הקמת קהילה חדשה שתקיים קשרי-גומלים עם האמנים, קשר שאינו מותנה בערך כלכלי דווקא. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


הגירה מישראל 

המתח הביטחוני, הצפיפות העצומה, יוקר המחיה, החום המדברי ההולך וגובר והקיצוניות הפוליטית גורמים לישראלים רבים לחשוב על האפשרות להגר למקום שהחיים בו קלים ונעימים יותר. 

הגירה היא תהליך טבעי שבזכותו נוצרה הציוויליזציה האנושית, כשבני-אדם בחרו להתרחק ממקומות קשים ולמצוא מקומות שבהם יוכלו להתפרנס בקלות, ליהנות משעות הפנאי, ולחיות בביטחון. 

התרבות הישראלית הלאומית/לאומנית מתייחסת בבוז ובכעס למי שמבקש להגר לארץ אחרת, ולעתים רואה בו בוגד. לכך מתווספים קשיים אובייקטיביים הכרוכים בהגירה, כמו מציאת מדינה שמוכנה לקלוט מהגרים, השגת ויזה או דרכון זר, מציאת עבודה ורכישת בית והתאקלמות בתרבות זרה ובשפה זרה. 

לפני ארבע-עשרה שנים עזבתי את ישראל והתיישבתי בכפר קטן בבולגריה. עשיתי זאת בגיל חמישים ושלוש, משום שגם אני חששתי כל חיי מקשיי ההגירה. להפתעתי גיליתי שהמעבר לבולגריה היה קל יותר מהניסיון לסגור את חשבון הבנק שלי בישראל. 

קבוצת החשיבה מיועדת למי שרוצה לבדוק את האפשרויות השונות המתאימות לו, ללמוד מאחרים וגם לחשוב על האפשרות להגר עם קבוצת חברים שתיצור קהילה קטנה. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה.  


מַרְצִים ואנשי אקדמיה 

התרבות המערבית הקפיטליסטית, ההישגית-תחרותית, מבוססת על היררכיה של כוח. ההיררכיה של הידע יצרה אוניברסיטאות ומכללות וכתבי-עת אקדמייים, ויצרה תעשיית תארים שהיא תנאי מוקדם לתעסוקה. 

במאה העשרים-ואחת, שבה הידע נגיש לכל אחד באמצעות האינטרנט, היררכיית הידע אינה ממלאת את תפקידה: בתי-הספר אינם מעניקים לילדים ידע שיסייע להם בבגרותם, האוניברסיטה מעניקה תארים ריקים מתוכן, רמת הלימודים נמוכה ורוב משרות ההוראה חסומות לבוגרים המוצלחים. 

מגיפת הקורונה גילתה שניתן לקיים לימודים מרחוק ללא צורך במבנים האוניברסיטיים היקרים והמיותרים. 

הסדנה מיועדת למומחים בתחומי הידע השונים, שמבקשים ליצור מסגרות לימוד והתנסות חדשות מחוץ להיררכיה האוניברסיטאית. המשתתפים יחשבו יחד על אפשרויות חדשות להוראה ולהכשרה מקצועית, על הקשר שבין מורים לתלמידים ועל האפשרות להתפרנס בכבוד ולהתפתח בתחום המקצוע. 

כאן אפשר לקרוא את התוכנית המלאה. 


המיקום, האירוח והתשלום 

קבוצות החשיבה מתקיימות באקדמיה לחשיבה, בכפר בולגרי קטן ויפה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, כמאה קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

הבית כולל חמש דירות בנות שני חדרים (חדר-אורחים וחדר שינה), שירותים, מקלחת ומטבחון, והוא מתאים לקבוצה של חמישה משתתפים או חמישה זוגות. 

המפגשים נערכים במטבח הקהילתי וכוללים בישול משותף, וגם ליד בריכת המעיין שבחצר ובהליכה לאורך הנחל. 

התשלום עבור האירוח בלבד (לשנת 2022): 1200 יורו למשתתף או 2000 יורו לזוג (הסעה משדה-התעופה ובחזרה, אירוח מלא בדירה בת שני חדרים ליחיד או לזוג וארוחות צמחוניות במטבח הקהילתי. לא כולל טיסות). 

אתם מוזמנים לארגן קבוצת חשיבה בת חמישה משתתפים שיש להם נושא משותף, או להצטרף לאחת הקבוצות המפורטת למעלה. 

לפרטים ולתיאום זמן לקבוצת חשיבה כתבו לי: drorgreen@gmail.com

או בווטסאפ:  00359-888-306092


 ד"ר דרור גרין

נולדתי בירושלים, 1954. אני מתגורר בכפר קטן בבולגריה, אב לארבעה ילדים אותם גידלתי בחינוך ביתי. ניהלתי את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימדתי פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. שימשתי כיועץ חיצוני במשרד-החינוך וחיברתי ספר על שיטות חשיבה לאגף לתוכניות לימודים, לחטיבת הביניים. 

סיימתי דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה).

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר, מאייר ואוצר תערוכות. חיברתי יותר מחמישים ספרים לילדים, למבוגרים וספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', 'פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. בשנים האחרונות יצאו לאור ספרי 'אימון רגשי', 'מקום בטוח' ו'שיחות עם הנסיך הקטן' (על אימון רגשי ועל טבע האדם). את הספרים אפשר לקרוא בחינם באתר שלי, במחשב ביתי. בקרוב יצא לאור הספר 'חשיבה רגשית'

שימשתי כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', ובאמצעות מתודת 'החשיבה הרגשית' המצאתי את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם במאות אלפי עותקים.

פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שאינה 'טיפול' אלא דרך-חיים  פשוטה ויעילה המאפשרת זיהוי ושיפור יומיומי של המיומנויות הרגשיות שלנו. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתחתי את הקליניקה הווירטואלית הראשונה בעולם. 

בחמישים השנים האחרונות פיתחתי את 'החשיבה הרגשית', מתודה חדשה לחשיבה המעניקה כלים מעשיים לפיתוח רעיונות. בזכות המתודה לחשיבה רגשית המצאתי משחק חשיבה שמימן את לימודי באנגליה, כתבתי ספרים רבים, פיתחתי את הקליניקה הווירטואלית הראשונה בעולם ופיתחתי גישות חדשות לטיפול נפשי ולחשיבה. 

אני הבעלים של הוצאת הספרים הישראלית 'ספרים, הוצאה לאור', שבה יצאו לאור תיאורי-המקרים של פרויד וספרה האחרון של יונה וולך. 

אני הלום-קרב ממלחמת אוקטובר 1973. 

שימשתי כאוצר תערוכות אמנות וצילום.