75. אין שום דוקטור בראש שלי

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרף לרשימת המנויים


​​אימון רגשי - הרהור שבועי
 
 
ד"ר דרור גרין
 
שנה שניה, גיליון 75, אפריל  2015

האימון הרגשי מבוסס על תפיסה חדשה של טבע האדם, שאינה מפרידה בין גוף לנפש, ומגדירה רגשות כתגובות גופניות לגירויים מן המציאות. המניע העיקרי להתנהגות האנושית הוא ההימנעות מחרדה והחיפוש אחרי תחושה של מקום בטוח. 

בספר 'אימון רגשי' הצגתי דרך מעשית ליישום האימון הרגשי בחיי היום-יום. בהרהור השבועי אשתף אתכם בהתבוננות בתהליך הרגשי בתחומים שונים בחיינו. אתם מוזמנים להגיב על הדברים בפורום באתר אימון רגשי  


Bookmark and Share צילום: ראובן קפוצ'ינסקי


אין שום דוקטור בראש שלי, אבל מה אתכם? אולי לכם יש איזה דוקטור בראש? הנה הסיפור: 

בעמוד הפייסבוק שלי אני מופיע כד"ר דרור גרין. לעתים, לאחר שאני מפרסם את ההרהורים שלי על טבע האדם, על ההיררכיה הקפיטליסטית ועל ההתמכרות לתחרות ולמותגים כוזבים מישהו מגיב ושואל מדוע אני מפרסם את עצמי כדוקטור, אם אינני מכבד את ההיררכיה האקדמית. 

זו שאלה טובה ומוצדקת. כבר בשנות העשרים שלי, בלימודי התואר הראשון (סיימתי את לימודי באקדמיה למוסיקה בירושלים ובמקביל למדתי גם באוניברסיטה העברית), גיליתי שרמת הלימודים נמוכה למדי, ושניתן לרכוש תארים גם מבלי ללמוד דבר. מאז עברו שנים רבות, ואת הידע הרב שרכשתי בתחומים רבים לא השגתי בלימודים אקדמיים אלא בעיקר בעשיה.

אז למה, אם כן, המשכתי ללמוד לתואר שני ולדוקטורט, והשקעתי בכך משאבים רבים בכסף ובזמן, למרות שידעתי שאין ערך לתארים אלו? משום שבגיל ארבעים רציתי לעסוק בטיפול נפשי, וידעתי שללא תואר אקדמי לא אוכל להיות חבר באיגוד מקצועי ואיש לא יתייחס אלי ברצינות. כדי להתמחות בתחום שעניין אותי נסעתי ללמוד באוניברסיטה טובה בלונדון, ובזכות התואר והספרים שחיברתי בתחום התמחותי הוזמנתי להרצות ולימדתי פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים ומורים. אהבתי מאוד ללמד, ופרופסור ידוע הבטיח לי שאם אסיים גם את לימודי הדוקטורט אוכל לקבל משרת מרצה באוניברסיטה. 

הדוקטורט הוא היוקרתי שבין התארים האקדמיים, אך כל מי שיודע לכתוב ולהעתיק (בשפה האקדמית קוראים לזה 'לצטט') יכול לזכות בתואר הזה בקלות רבה. אבל לעבודת הדוקטורט יש גם יתרונות רבים, משום שהיא מבוססת על מחקר אישי, ומי שרוצה בכך יכול לבחור בנושא מקורי ולהרחיב את הידע שלו. לא רציתי לבזבז את זמני, ולכן ערכתי שני מחקרים בתחומים בהם הייתי חלוץ (בתחום יחסי מטפל-מטופל ובטיפול נפשי באינטרנט). במהלך המחקר איבדתי את האמון בהנחות היסוד של הטיפול הנפשי ופיתחתי את 'האימון הרגשי', הקרוב יותר לחקר המוח מאשר למיסטיקה של 'הנפש'. 

האימון הרגשי הוא תחום חדש, המבוסס על תפיסה חדשה ומהפכנית של טבע האדם, ובאופן טבעי אינו נלמד באקדמיה, וגם אינו מתאים לאקדמיה, משום שהוא מציע דרך חדשה שאינה היררכית או כוחנית. מדוע, אם כן, הדפסתי על עטיפת הספר 'אימון רגשי' את שמי כד"ר דרור גרין? 

התשובה פשוטה: רציתי שגם אתם תקראו את הספר הזה, וידעתי שאם התואר האקדמי שלי יודפס על העטיפה תתייחסו אל הספר ברצינות ולא תראו בו עוד מדריך 'רוחני'. רציתי גם שמי שמשתתף בסדנאות שלנו בכפר הבולגרי לקבוצות או לזוגות יחוש בטוח יותר. 

לא, אינני מזלזל בקוראים שלי או במשתתפי הסדנאות שלי. להפך. בשפת האימון הרגשי אפשר לומר שאני מנסה ליצור שפה משותפת ותחושת ביטחון כשאני משתמש במושגים המוכרים בתרבות המוכרת, ההיררכית-קפיטליסטית. בתרבות הזו יש לתואר מקום חשוב ביותר. 

הדוקטור והנסיך הקטן 

'הנסיך הקטן', אותו תרגמתי מחדש לא מזמן, הוא אחד הספרים המוכרים והנמכרים ביותר בעולם. המסר המרכזי של הספר הוא דחיית ההיררכיה הקפיטליסטית והתנגדות לתארים ולמותגים. מחבר הספר, אנטואן דה סנט-אקזופרי, התבדח על חשבוננו כשכינה את ספרו בשם 'הנסיך הקטן', ועד היום איש לא זיהה את הבדיחה, ולא גילה שבספר מסופר על ילד קטן מכוכב רחוק שמעולם לא היה נסיך. 

לכותרות, לדימויים ולתארים יש השפעה רבה בעולם השיווקי שבו אנו חיים. התואר האקדמי שלי, כמו הכותרת של 'הנסיך הקטן', משמש אותי כדי ללכוד את תשומת-לבכם, כדי שתקשיבו לי. 

האם אני משקר? לא. אני פונה אליכם בשפה המוכרת לכם, משום שהשפה שפיתחתי עדיין לא מוכרת. אני באמת דוקטור, ואינני מתבייש בידע שצברתי ובמחקרים שערכתי, למרות שהתרחקתי מאוד מן ההיררכיה האקדמית הכוחנית השלטת היום בעולם הידע. 

צביעות? 

לא רק בנוגע לתואר האקדמי שלי אני נתקל בתגובות מתריסות, המציגות בפני את הפער בין תפיסת העולם שאני מציג לבין מעשי והתנהגותי. שואלים אותי, למשל, למה אני משתמש בכסף אם אני מתנגד לקפיטליזם, ומדוע אני מבקש תשלום עבור הסדנאות שלי אם אני מאמין בשיתוף. לפעמים שואלים אותי אפילו למה אני כועס או נעלב, ולא משתמש באימון הרגשי שאני עצמי פיתחתי. 

התשובה פשוטה. אני מאמין שהאימון הרגשי הוא הכלי היעיל ביותר לחיים מאושרים וליחסים טובים, אבל אני אינני מושלם, והאימון הרגשי אינו דת או אידיאולוגיה ואין בו אמת מוחלטת. פיתחתי את האימון הרגשי דווקא משום שאני עצמי פגום ופגוע, וחיפשתי דרך להתמודד עם הטראומה שלי. אני מאמין בשיתוף, אבל אם אחלק את כל מה שיש לי ולא אבקש תשלום עבור עבודתי לא יהיה לי מה לאכול. 

אנחנו גרים בכפר קטן ונידח בבולגריה, בחיק הטבע, ומגדלים בגינה את הפירות והירקות שאנחנו אוכלים, אבל איננו יכולים לנתק את עצמנו מן העולם, להימנע לגמרי מקניות בסופרמרקט, להתנתק מן החשמל והמים ולחיות על אי בודד. נשמח מאוד אם בעתיד יצטרפו אלינו משפחות נוספות שיתעניינו ברעיון האוטונומיה השיתופית, ונוכל להיות פחות תלויים בהיררכיה הקפיטליטסטית. אני אמשיך להיות לא מושלם, לטעות, להיות לא עקבי, וגם להשתנות ולהתאים את עצמני לעולם בו אנו חי, ולהשתדל לעשות כמיטב יכולתי. 

הצעה מעשית: כולנו מציגים את עצמנו בפני אחרים באמצעות תארים ודימויים, ולפעמים הצורך הזה בהכללות משכיח מאתנו את עצמנו. נסו, לפעמים, לבדוק איך אתם מציגים את עצמכם בפני אנשים זרים, ואיך אתם רואים את עצמכם, ונסו לשנות זאת מדי פעם. 

שבוע טוב,

דרור

Bookmark and Share

 
 
 
אתם מוזמנים לבלות איתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר 

יש זוגות מאושרים: סדנה זוגית בכפר בולגרי

 
"על סדנת האימון הרגשי המיועדת לזוגות ידענו כבר תקופה ארוכה. לקח לנו זמן להעז ולהפוך חלום למציאות. משהתגשם החלום, התגלתה המציאות  כססגונית ויפה יותר ממנו. מה שניתן לנו בסדנה על ידי דרור ואפרת, היה מאד מדויק והוענק מתוך הקשבה עמוקה וחברות. המיזוג העדין שבין  המרחב האינטימי שניתן לנו כזוג  ובין הליווי החם, העוטף והמקבל כל כך, יצרו עבורנו את התנאים הנכונים ביותר למפגש, להתבוננות משותפת ואמיצה בנו ולשיתוף. הסדנה עם דרור ואפרת היא מתנה נהדרת שהענקנו לעצמנו אחרי 25 שנות נישואין. כיום, חצי שנה אחרי הסדנה, מתנותיה עדיין  עמנו ואת שלמדנו אנחנו חיים ומיישמים באופן יומיומי  ולא  פוסקים מלהודות(אורי ושרון, אוקטובר 2014). 
 
 
"הגענו עם ציפיות גבוהות ויצאנו עם תוצאות יוצאות דופן, הרבה מעבר למה שיכולנו לדמות(אורית מקלר ואיריס קטעבי-נחמני, אוגוסט 2014).
 
"האימון הרגשי, שהועבר לנו במשותף על ידי דרור ואפרת, הלם בנו כ'תופעה' שעד כה לא הבנו ולא הקדשנו לה כל מחשבה. למדנו לנתח את היחסים שבינינו, שאגב, היו מלאי הרמוניה גם קודם לכן, ולתת להם משקל באמצעות שבעת הפרקים באימון הרגשי. דרור ואפרת היו ממש נפלאים ביחסם ובשקדנותם להעניק לנו את המירב(תמר ואלי, ינואר 2014).
 
"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 

Bookmark and Share