בעולם כולו, ובישראל במיוחד, אין קשר בין ההבטחה שאני נותנת לעצמי בפתק שאני שמה בקלפי (או בכותל) לבין מה שאקבל. לא יכול להיות קשר. היכולת שלי לשנות את התהליכים הגדולים - אפסית. אבל להצביע פירושו לתת לגיטימיות למה שיקרה לאחר הבחירות: למלחמה הבאה, לקפיטליזם הדורסני,לשחיתות, לשקרים. לכן אסור להצביע. אסור לתת לזה לגיטיציה. הנה כאן הסבר רהוט ומשכנע:
http://www.tv.social.org.il/
ובינתיים אני עובדת על עצמי. בשנים האחרונות אני מרגילה עצמי שלא לחשוב בתוך הדפוסים המקובלים:
- שמאל הוא "פועלי כל העולם התאחדו". היינו ,כל בנות האדם שוות ועל כן אין עדיפות לקבוצה אחת על מפני האחרת. גם לא לאזרחיות על פני נתינות או בנות ארצות אחרות. ועל כן גם אסור להרוג אף אחת. ועל כן גם אין לגיטימציה לצבא. וכמובן שאין לגיטיציה לניצול כלכלי. אני משתדלת לחיות, ככל יכולתי, לפי עיקרון זה.
- אין לי אויבת. ועל כן אינני מפחדת ואינני זקוקה ל"ביטחון" שמציעה לי המדינה. כל משמעות ה"ביטחון" הוא הפחדה ושלילת הביטחון. אני חברה של כולן ורוצה את טובתן של כולן. אין בישראל סכנה בטחונית. יש בישראל הפחדה בטחונית. השלטון מרויח מכך בדרכים רבות. ולכן אסור להצביע לו. ההצבעה לו היא הצבעה לכך שהוא יפר את בטחוני. אבל הוא יכול להפר את בטחוני רק אם ארשה לו. ואני לא מרשה. ולא מפחדת. ומה יעשו תושבות הדרום (או הצפון) שהשלטון (הוא ולא אחר) משית עליהן מלחמה אחר מלחמה? זו החלטה שלהן כיצד להתמודד. אם לעזוב, או להתנגד למדינות השלטון, או להחליט, כמוני, שאין אויבת. סכנות ואויבות קיימות בכל מקום, אבל אין הן בעלות שם או כתובת, כמו שאומרות לנו בהנהגה. הסכנות אינן חמאס, דאע"ש, הערבים וכו'. הסכנות הן: פחד, כישלון, שגיאה, מחלה, תאונה ועוד ועוד. לא הצבא יפתור אותן.
- אני לא משתפת פעולה, ככל יכולתי, עם כל הרע הזה.
אל תצביעו!