מכתבים מאורחי בית-הסופרים

 

עירית רובינגר, צלמת, סתיו 2018

בוקר השבת הסגרירי הזה עם הסופה המשתוללת בחוץ והמזמינה לצאת ‏החוצה להרפתקה, לחקור את העולם כאילו בפעם הראשונה הזכיר לי את ‏חווית ההרפתקה המיוחדת שחוויתי בבולגריה באוקטובר האחרון.‏

גילוי עולם בפעם הראשונה.‏

הזמנתי את עצמי לבית-הסופרים של דרור גרין בכפר קטן, הממוקם על ‏נהר הסטרומה. הבית, האחרון בשורת הבתים בכפר סמוך לגדת ‏הנהר, הוא המקום האולטימטיבי למחפשי שקט וזמן לעצמם והמוכנים ‏להתמסר לו, לאוהבים לטייל בטבע ברגל ולשקוע בהמיית הנהר הזורם ובציוץ ‏הציפורים. ‏

לאלה שקולות השכווי מהחצר הסמוכה אינם מפריעים את מנוחתם כמו גם ‏געיית הפרה היוצאת ללחך חציר מהערימה על השביל. ‏

לאלה שדנדון פעמוני העיזים היוצאות למרעה עם אחת השכנות מהרחוב הוא ‏שמחה עבורם למפגש עם עולם הולך ונעלם עבורנו. ‏

לאלה שמוכנים לרפד את שהותם בספרי שירה מרחיבי לב, דעת והירהורים.‏

בקיצור, לכל מי שזקוק למסע פנימי מעורר.‏

דרור קיבל את פני בביתם בכפר הסמוך וליווה אותי בהסתגלות של היום ‏הראשון. החלפת כסף, סופר למצרכים בעיר הגדולה, בית-הקפה הקטן בכפר ‏עצמו והצרכניה... ומרק עגבניות חם ונהדר בחברת ילדיו.‏

הגעתי עם מזוודה, ספרי קריאה ומחברות כתיבה והתמסרתי.‏

במהלך עשרת ימי שהותי במקום הנחה אותי דרור כמדריך טיולים מקצועי ‏לכל מיני פינות חמד שופעות מים (אותן חיפשתי) בכל האזור. עם רכב שכור ‏צמוד שוטטתי בכל רחבי המחוז למפגש עם נוף, טבע ואדם. ‏

תושבי הכפר, אלה שאני פגשתי, אינם דוברי שפות זרות אך הצלחתי לפתח ‏את שפת הלב ולזכות בחבר שכן ובכוס תה בכל בוקר כשצעדתי בכפר ושיחה ‏עירנית של ג'סטות, הבעות פנים ושפת הגוף. ואפילו למדתי המון.‏

עונת הסתיו ייבשה את השדות וצבעה את האזור בשלכת מרהיבה. סימפוניה ‏של צבעים. דרור מספר שהירוק שולט בכיפה בקיץ דווקא. ‏

יחידת האירוח חמה ומזמינה ומספקת שמחה ללב ושהות נעימה. יש אינטרנט ‏לכל מי שמתקשה להיפרד. אני הנעמתי את זמני במוזיקה בעזרתו.‏

מומלץ בחום רב לכל מי שמוכן להרפתקה מסוג אחר.‏

(עירית רובינגר, צלמת) 

דן ערמון, משורר, פברואר 2019

שבועיים הייתי בבית שבקצה הכפר הבולגרי. ממנו והלאה השדות, עצים, הנהר הסואן, ‏הצפרים. רעש מכונה כמעט אינו נשמע. פעם בשעה עוברת רכבת איטית בגדה שממול ומוסיפה איזה ‏גוון אינטימי לנוף הפראי. ‏

שביל עולה אל תוך ההר. עובר בתוך הסבך והחורש עד לקניון בין צוקים שחורים. ‏

הדירה קטנה ונעימה ונוחה. שם, אם די מקולות הצפרים, אפשר לחזור אל התקשורת ‏הנוירוטית שבאינטרנט.‏

סאון הנהר ברקע כל הזמן, מכסה על הבית כרעש גשם בלתי פוסק. ‏

פרות ועזים עוברים לאורך הגדר ורועים קשישים מאיצים בהם.‏

אפשר להרתיח מים בקומקום החשמלי ולהכין קנקן תה לשתייה איטית ובהייה בצמרות.‏

בכניסה למכולת ספסלים ושולחנות ארוכים. אפשר לקנות בירה ולשבת בחוץ ולהתבונן. קורה ‏משהו.‏

‏ הטיפוסים כלקוחים מאיזה סרט ניאו ריאליסטי איטלקי. ממול תחנת הרכבת, גם היא נידחת, ענתיקה. ‏שני עובדים במדים מנהלים אותה. הרכבת חותרת לאיטה בעמק נהר הסטרומה, בתוך הסבך הדשן, ‏בין צוקי מגור.‏

חוזר לדירה. על המדף כמה ספרים. שירה, פרוזה, פסיכולוגיה. קורא יונה וולך. הפאניקה ‏שלה נראית מכאן מוזרה. קורא מנדלי מוכר ספרים. העלילה שלו כאילו מתרחשת ברחובות דומים ‏לרחובות כאן. 

מומלץ.‏

(דן ערמון, משורר, מורה לטכניקת אלכסנדר) 


יעל גוטר, מרץ 2019

שמחתי להתארח אצלך בדירת האירוח בבית הסופרים. הדירה נעימה, מרווחת ונוחה, מאובזרת ‏ומעוצבת. ניכר שחשבת על כל פרט ובנית את הדירה באהבה ובתשומת-לב.

מן החלונות נשקף נוף ‏מעורר השראה של טבע במיטבו. ניתן לנשום את האוויר הצח, וליהנות מניחוחותיו המתוקים של הטבע. ‏תענוג לשבת בדירה או מחוצה לה, ליהנות מקרני השמש, לקרוא, לכתוב, לשמוע מוסיקה, לחשוב או ‏פשוט - להיות. ‏

תודה לך על האירוח הנדיב ועל ההזדמנות ליהנות מבית הסופרים שלך.‏

(ד"ר יעל גוטר, מנחת כתיבה)


אור ג'וארי, אפריל 2019

"בבית קטן על גדת הנהר ..." יכול להיות התחלה של סיפור. ‏

במקום קסום בכפר קטן בבולגריה ישנו בית קטן, שקיימים בו כל הדברים ‏הבסיסיים שצריך כדי לשהות בנוחות ובנעימים. ויותר מכך, הטבע עוטף ‏ומהפנט. ‏

לפני כמה שבועות נתתי לעצמי מתנה מופלאה, לשהות שם עם עצמי, לתת ‏לעצמי את הזמן להיות, פשוט להיות. לשמוע את פעימות ליבי, להרגיש את ‏עצמי, לקרוא, לכתוב, ללכת בטבע ולהגות. ‏

מודה על כל רגע של קירבה לעצמי. מודה על הזכות לשהות במקום הקסום ‏הזה שאיפשר להרבה תהליכים להבשיל ולהתרחש בתוכי. ‏

ומזמינה אתכן ואתכם להיכנס לקישור ולהתרשם. יכול להיות שבדיוק כמוני, ‏כשתראו את התמונות ותיקראו את המילים, תשמעו את קריאת הלב לצאת ‏למסע מופלא במקום המיוחד הזה.‏

(אור ג'וארי, מטפלת ומאמנת) 


עודדה פלד, אוקטובר 2019

יושבות בפינת הבוסתן שלנו, נזכרות בגעגוע...

חלפו חודשיים מאז כך ישבנו על גדת הנהר, הקשבנו לקולות הטבע, שמענו את רחשי העץ הצהוב-אדום-ירוק , כשהעז של השכן התקרבה, ברקע ציוץ הציפורים...

שקט מפעים, מקום אחר, הזדמנות להיות עם עצמך. חוויה בלתי נשכחת, רוגע, שלווה, לחיות בזמן אחר בקצב שונה ולחוש מטוהר מכל. אתה קם בבוקר, קוטף מפרי העץ , ענבים סגולים, תפוחים צבעוניים, אוסף אגוזים למוסלי הבוקר, טיול קצר בין בתי הכפר המצויירים, מסע בזמן ואז פוצח בכתיבה.

כך זה שם בכפר הבולגרי המצוייר, בבית הסופרים של דרור גרין, בית קטן מאובזר ומצוייד בכל הנדרש שמונח בתווך.

תודה, דרור, על ההזדמנות, על האירוח ועל חוויה בלתי נשכחת.